אולי אם הייתי עושה את הבנץ' לפני הסקוואט הייתי מצליח, אבל לא התחשק לי.
קצת מבאס, אבל זה החיים. אני ממשיך עם כל הכוח. שבוע הבא מתחיל עצימות, אני לגמרי גמור עכשיו. ואת הבנץ' אתחיל תוכנית יחודית שהכנתי כדי שאוכל לנסות שוב 185 עוד חודש.
הסקוואט היה קצת קשה, שכחתי כיצד להרגיש עומק בגלל כל הפין סקוואט.
ההיי באר הלך סבבה, לא קשה מידי.
הבנץ' קל לקראת הPR בעז"ה ביום חמישי.
דדליפט קשוח, אבל סביל. הייתי צריך להניח ממש בעדינות כי השכנים מתלוננים. זה פשוט הרבה יותר קשה ככה, אבל מנסיון זה ממש עוזר לפיתוח כוח בדדליפט, אז זה שווה.
הטכניקה משתפרת. הבנץ' עלה יחסית מהר אבל הישבן התרומם טיפה, אז בסט השני והשלישי הצמדתי אותו למיטה.
הדדליפט מרגיש ממש טוב, הגב מתישר, ואני מתחיל למשוך את הסלאק מהמוט, והמותן לא מתרומם לפני המוט כמו פעם. הקיו של להצמיד שוקיים למוט בזמן המשיכה ממש עוזר לי, הייתי רגיל להבריח את השוקיים ולהעביר את המשקל של המוט לעקבים.
ישנתי רק 4 שעות, הייתי גמור. כאב לי הראש, ולא חשבתי שאסיים אימון. שרדתי את ה10 סטים של הסקוואט, אמרתי לעצמי שרק 2 סטים של בנץ' זה לא סוף העולם, זה היה קשוח.
רציתי לברוח משם, אבל המצפון שלי לא נתן לי להשאיר את מוט הדדליפט בלי מגנזיום. אז הרכבתי 230 ק"ג (בלי חימום, כי הייתי עייף מידי לחימום) ונתתי סט אחד. ואז אמרתי לעצמי שלהרכיב ולפרק 230 ק"ג זה סיוט, וזה לא שווה רק בשביל סט אחד, אז סחבתי עוד 4 סטים.
הרגשתי נפלא אחרי, הגשם, הברד והקור פשוט היו סוג של חלום כשיצאתי לאוויר הפתוח. בקושי יכולתי ללכת, הייתי מהופנט מהגשם מכה בשלוליות.
גמור מעייפות, אם שרדתי שרדתי את זה, אין הרבה דברים שאני לא יכול לשרוד.
נכנסתי לתחרות מול חבר מי עושה יותר חזרות עם בנץ' במשקל גוף. נכנסתי מיד אחרי הבנץ' הכבד שלי. הוא עשה 25 חזרות עם 65 ק"ג, אני עשיתי בקלות 30 עם 85. מרגיש שהיה לי לפחות 40, אולי 50 חזרות.
