היה אימון כיף בירושלים עם החברים. אחד הדברים שאני אוהב בסטודיו האישי שלי, זה שכוח המשיכה שם חזקה יותר מכל מקום אחר. אבל עם החברים בירושלים המשקל קל בהרבה.
פירגנו לי שם המומחים, חלק אמרו שאני 12%, וחלק אמרו 14% שומן, לא רע לשמן כמוני.
היה קשה מאוד.
הגעתי לאימון עם שרירים תפוסים עדיין. כל חזרה של הסקוואט הרגיש קשה בטירוף.
אם הייתי המאמן שלי, הייתי שולח אותי לבית, אבל אני לא נורמלי, נלחמתי וניצחתי.
הדדליפט היה קשה למות. ואפילו הבנץ' שבדרך כלל עף בקלות הרגיש כבד יותר מהרגיל.
כנראה שהגילוח של ל"ג בעומר הוריד ממני את הכוח שמשון שהיה לי.
אבל זה הכי צפוי בעולם לאימון 2 בשבוע הרביעי של קורטה.
אני מתחיל להרגיש את העומס על הגידים.
הדדליפט מעמיס הרבה על הגלוטס.
והבנץ' עליון בנוסף לכשל שבוע שעבר גרם לי עומס על מפרק היד בנוסף לחזה בגלל הטווח תנועה הגדולה יותר שיש בבנץ' עליון.
אבל זה לא יעצור אותי, אני אכפיל סידן ומגנזיום, ואשקיע יותר בהתאוששות.
וברוך ה' הצלחתי להניח את ידי על כמה ספרים חדשים שרציתי לתקופה מאוד ארוכה. על תזונה ואימונים.
אימון סבבה, הבנץ' היה די קל, אז בסט החמישי, נכנסתי עם ביטחון עצמי אבל בלי מספיק הכנה מנטלית.
ובחזרה האחרונה, לא נעלתי את המוט. זה ירד לי על החזה.
זה מעולם לא קרה לי שנכשלתי בבנץ בלי ספוטר וכשאני לבד. אבל יש פעם ראשונה לכל דבר.
הצלחתי להסיט את המוט לצד ולהזדחל החוצה, לא היה קשה מדי, אני די מופתע מהסרטונים האלה שבחור כמעט מת מתחת למוט. מקווה שזה פעם האחרונה כי שבוע הבא אני מעלה משקל בעז"ה.
מי שמכיר את אליהו הנקין ואת שיטת הקורטה, בטח יודע שבשבוע השלישי של התוכנית אתם מתחרטים שאי פעם הכרתם את האיש הזה שאני די בטוח עובד אצל השטן בגיהנום.
אבל בשבוע הרביעי והאחרון, זה הזמן שאתם עוזבים חדרי כושר ועוברים לסטודיו ליוגה עדין עם אנשים בגיל השלישי.
אז הנה אני צועד לקראת השבוע הרביעי שלי לתוכנית שבניתי בסגנון קורטה, וכל מה שאני חייב לעשות, זה את המקסימום שלי, ולא למות. וגם אם אני מת, אז לא להפסיק.
