העדכון הכי ארוך אבר מכל החודש האחרון.
גילוי נאות - כתבתי לכם הכל אבל תמיד איכשהו שכחתי לפרסם....
עניין של הרגל.
קיצר, תתפנקו על המתכון בסוף 🙃
מעדכנת אחרי נצח שלא:
השעה 13:30
יש לי 45 דקות.
על תחילה האימון - טלפון חשוב ששרף לי 10 דק'.
בעע.
טוב, אז סופרסטים כי אין ברירה....
דדליפט:
40*7
50*7*3
ביחד עם לחיצת כתף:
6*10*3
היפטרסט, לבד.
40*10*3
חתירה:
27.5*10*3
השעה 14:07
זהו, אני גמורה, חחח בקושי נחתי בין הסטים....
מוצ'ש
אימון בבית:
עליות מתח
3
3
2
שכיבות סמיכה:
4
7
6
אימלה, אני חלשה רצח!! כמה זמן לא עשיתי שכיבות סמיכה.
יום ראשון,
השעה 14:00.
החדכ'ש מפוצץ.
דדליפט:
40*5
50*7*3
חתירה:
27.5*10*3
זהו.
אני צריכה ללכת לשיעור פרטי.
יום רביעי
15:00
דדליפט
40*7
50*7*2
55*7
וואלה יפה,
חתירה:
30*10*3
סקוואט:
20*6
30*7
40*4
חח. כבד רצח. חיה בסרט.
30*7
לחיצות כתף דאמבלים:
6*10
אממ כן,
כמה אני מעופפת מ- 1 עד - הנחתי את המשקולות ומישהו לקח אותם בלי ששמתי לב?
חחח
טוב, אני לא מוצאת משקולות של 6k. אם זה מה שנגזר אלי מי אני שאתווכח?
היפטרסט:
30*10
35*10*2
שכיבות סמיכה.
7*3
קשה רצח יאבה.
אני סמרטוט.
זהו :>
יום שני,
שעה 17:30.
דדליפט
45*6
55*4+2*3
תכננתי לעשות 6 ברצף, אבל בכל סט הייתי צריכה לקחת הפסקה קצרה אחרי החזרה הרביעית....
אני צריכה להתחזק....
חתירה:
27.5*10
קל מדי.
30*10*2
היפטרסט:
40*8*3
יפה, הלך טוב.
לחיצות כתף דאמבלים:
6*10*3
הנפת ידיים לצדדים:
4*10*3
הרחקת ירך במכונה:
45*10
40*10*2
קירוב ירך במכונה:
20*10*3
שכיבות סמיכה.
7
4
1
פ'ףף. זוועה.
יום שישי:
אני קצת באנרגיות ירודות, אז וואלה לא באה כדי לדחוק את עצמי לקצה, אלא כדי לשמר את מה שיש ולהתמיד ביעד של שני אימונים בשבוע:
דדליפט
40*6
50*7*3
חתירה:
27.5*10*3
היפטרסט:
40*10*3
היה קשה רצח מוזר.
ופתאום אני הולטת שבאימון הקודם עשיתי רק 8 חזרות, אז כבר לא מוזר.
לחיצות כתף דאמבלים:
6*10*2
אנוכי עייפה.
הרחקת י לך
40*10*3
שכיבות סמיכה:
10
8
8
יפה. שיפור ניכר.
יום שני 16:15
דדליפט:
40*6
50*7
55*6
אוקיי הסט האחרון זה שקר,
זה הלך ככה:
55*3
55*2
55*1
אעה.
זה היה כבד הקקה הזה.
אני נחלשת. בעע.
חתירה:
30*9
קשה כמו טלפון מקשים של נוקיה.
27.5
היפטרסט:
50*8*3
עוד 10 לחיצות קטנות כדי לסחוט את הגלוטס האלה.
אשש.
לחיצות כתף דאמבלים:
6*10*3
קצת כואב לי הצוואר ._.
מה הקשר כאבי צוואר עכשיו?
מנסה להרפות לגמרי את שרירי הצוואר.
הנפת ידיים לצדדים:
4*10*2
כי הצוואר כואב משומה....
שכיבות סמיכה:
8
נגמר לי הכח.
רצון.
למרות שאמורים לומר 'כח הרצון' באופן תקני,
אבל אני כבר לא מורה אז מותר לי 😛
יאלה, סיימתי להיום.
הרבה זמן לא עשיתי וריאציה של סקוואט.... זה קריטי?
אני לא ממציאה פה את הגלגל , אבל קלטו מתכון מושלם לפרוזן יוגורט לפרצוף:
להקפיא מראש יוגורט פרו 25 גר' חלבון.
להקפיא מראש פירות, כמו אפרסק, אננס, מנגו, תותים, פירות יער וכד'. מה שזמין בסופר, ומה שאתם אוהבים. אני אישית מעדיפה פירות חמצמצים. גם בננה ותמר יעשו את העבודה נפלא למי שאוהב.
כפית סוכר מומסת במים.
פקאן סיני / אגוז מלך / שקדים / לוז / קשיו - מס' יחידות לפי כמה שאתם יכולים להרשות לעצמכם.
עוד תוספות אפשריות: חמוציות (מומלץ!) ובטח גם תמרים או שוקולד וכאלה יעשו את העבודה.
קיצר לטחון את כך הטוב הזה בבלנדר נינג'ה רצחני עד שנהיה טחון כמו קרם דלקרם, ולהתפנק על כל ביס.
אני אישית מכורה 😃
יום שישי
הייתי אמורה ללכת הבוקר לטיפוס עם בנזוגי השמנמן, אבל הוא החליט בבוקר שלא בא לו. אז התבטטנו בבית עד 13 בצהריים חח
טיפוס או חדר כושר, אני את האימון שלי לא מפספסת היום.
מה שכן, אעשה אותו קצר ותמציתי.
השעה 14:20 אני מתחילה.
מתח:
4*2
יפה לי.
היפטרסט:
40*10*3
רציתי לעלות ל50קג אבל שכחתי כמה שהמתקן פה כואב בעצמות האגן....
למרות שה40קג מאתגר אותי ממש. אז אולי אשאר איתו עוד קצת לפני שאוסיף משקל.
דדליפט:
50*4
60*5*3
פאק, זה היה קשה פיצוצים חח
השעה 14:55.
זהו להיום 😃
אני צריכה ללכת לעזור לאמא שלי להכין את המאכלים של החג.
בן זוגי השמנמן יבוא הערב לקידוש אצל ההורים שלי (הוא לא דתי. חשוב לי לציין את זה כי אני כן דתיה, וזה יוצר מערכת יחסים ממש ממש מעניינת, אפרט בהזדמנות) בראשון הוא יבוא לארוחת החג אצל דודה שלי ונחגוג חמישה חודשים ביחד, שזה ממש נפלא 😃
מרגישה כמו סמרטוט. שבר כלי. עייפה ממש, ומאוכזבת.
פספסתי את ההרשמה לתואר השני שרציתי.
כבר שנה שניה שאני מפספסת אותו.
פשוט כי התלבטתי המון המון.
ולא חשבתי פשוט להרשם, להתמיין ואז מקס' להחליט.
טיפשה.
נו.
אימון.
דדליפט:
40*7
50*7*2
55*6
מאתגר.
אין לי כח לדבר עם אפחד.
בשנה האחרונה למדית הרבה דברים על עצמי.
שאני מורה טובה.
שאני לא רוצה להיות מורה.
שאני יודעת מתי טוב לי ומתי לא.
שאני חייבת להיות משמעותית למישהו.
חתירה:
30*10*3
פולי עליון:
35*10*2
הייתי צריכה להגיע מוקדם יותר.
המכון מלא בתיכוניסטים, והכלובים תפוסים כבר שעתיים.
אעשה סקוואט על רגל אחת?
בבית.
כן.
אולי.
אין לי כח ×_×
סקוואט:
30*7
35*7
קשה לי.
חח איזה הבדל מהאימונים הקודמים לעומת היום...
הכל אצלי תלוי במצב הרוח.
כי את הקודם רק העליתי היום למרות 'הוא היה בחמישי שעבר
יום רביעי:
וואו הרגליים שלי היו תפוסות ברמה של כאב במשך חמישה ימים :0
אימון FBW.
דדליפט
40*7
50*7*2
דד רומני
40*6*3
הסט השני היה לא משו.
חתירה:
30*10*3
מתח:
2
אעה. קשה לי.
2.5
ממש ניסיתי.
1
סקוואט רגל אחת
10
סט אחד לכל רגל
באלי לנסות סקוואט עם מוט.
זכור תי שהיה לי כאב בעצם הזמב בסקוואט, ולכן עברתי לסקוואט על רגל אחת.
נראה אם עדיין כואב.... (שנה וחצי זה מספיק זמן הלחלמה חחחח)
25*7
ירידה נמוכה.
וואלה הלך סבבה,
30*7*2
פגז.
לחיצות כתף דאמבלים
5*10*3
הנפת ידיים לצדדים:
5*7*3
זהו :>
השעה 16:45
ואני גוועת.
הולכת לאכול את ארוחת הצהריים שבן הזוג המהמם שלי הכין לי
איזה כיף זה לכתוב את המשפט הזה חיח.
חזרתי לחדר הכושר הביתי המושלם הכיפי והמאובזר להפליא שלי בזפייס רשל"ץ 😃
אז החלטתי לחזור לכתוב כאן, זו אחלה סגירת מעגל.
אימון קליל, אחרי שלא התאמנתי 4 שבועות + - , כי חדר הכושר בגבעת שמואל היה מזעזע כל שועל אשפתות, ועלה כאילו הפלטות שם עשויות זהב.
התכנון הוא לחזור ל2 אימוני FBW בשבוע בימי שישי וראשון.
דדליפט:
40*6*2
50*6
פאק. הורדתי את המוט לא טוב והוא פגע לי בברך שמאל.
זה לא מאוד כואב, אבל אני ממש צריכה להיזהר.
50*6
דד רומני:
40*7*3
איזה אנשים נחמדים יש פה!
חיפשתי פלטה תואמה להרכיב את הסט שלי, ומישהו שם לב ושאל אותי אם אני צריכה עזרה.
איזה כיף זה!
בגבעת שמואל אנשים ככ פלצנים, כאילו השמש זורחת להם מהרקטום.
אוקיי, לא כולם. הרבה מהם דווקא היו ממש נחמדים.
אבל המאמנים שם פלצנים. והכל שם פלצני.
היה ניחוח של פלוץ באויר.
חתירה - איך התגעגעתי!
25*11*3
סקוואט על רגל אחת:
10*2 לכל רגל.
מתח:
3*3
לחיצות כתף דאמבל.
5*12*3
קל לי מדי אבל אני מפחדת לעלות ישר ל6k ._.
נראלי שזהו, לא צריך לקפוץ מעל הפופיק.ז"פ
לחיי לעשות דדליפט איפה שאני רוצה על פני כל המשטח המרופד במכון!
לחיי פלטטת נורמליות, שלמות, מרופדות, קטנות או גדולות!
לחיי מכונות חתירה ופולי עליון נורמליות!
לחיי 3 כלובים לסקוואט!
לחיי 4 וריאציות שונות ללחיצת רגליים בשכיבה/ ישיבה למי שאין כח לעשות סקוואט עם מוט חופשי!
לחיי מתחם האירובי הכי שווה שיש!
לחיי מתחם המזרונים!
לחיי מנוי ללא התחייבות במכון שעולה ⅓ מחיר מהניחוח של הולמס פלייץ!
ההההההההההיייייייייייייייייייייייייייי
וואו.
הי.
מה נשמע?
החיים שלי מושלמים.
כאילו,
פאק, לא. לא 'כאילו' - הם באמת מושלמים.
קראתי עכשיו את העדכון הקודם שלי, וברוך השם החיים שלי השתפרו פלאים ב-כ-ל המישורים!
אני ממשיכה להתאמן אחת לשבוע,
בת דודה שלי התחתנה, ועברה לגור בניין לידי, והיא השכנה הכי מושלמת בעולם.
לפני מס' שבועות אחת השותפות שלי חלתה בקורונה ונאלצתי לצאת מהדירה לשבוע - התארחתי אצל בת דודתי במשך שבוע שלם, והיה פשוט כייייףףףף בטירוף.
תוך כדי השבוע דאגתי ממש לשלומה של השותפה שלי ודאגתי לה לאוכל, ולקניות וכו.
היא ממש העריכה את זה ברוך השם!
ככה שלמעשה נשבר הקרח, היחסים עם השותפות בדירה השתפר פלאים והדירה שוב מרגישה לי כמו בית.
בנוגע לעבודה - התפטרתי מהצהרון!!!!!!!!!!!!!!111$#@^#@^🤩
הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים סידר לי את עבודה החלומות - לעשות שיעורים פרטיים לילדים חולים שלא יכולים ללכת לבית הספר.
ברוך השם יש לי המווווון שעות בשבוע, ואני משתכרת מעל מעבר למה שאי פעם דימייתי שאשתכר כמורה בשנה הראשונה.
אני מנהלת את הזמן שלי בעצמי מול התלמידים, וזה מושלם לי.
אני כלכך נהנית!
בנוגע לזוגיות -
התחלתי קשר עם בחור שבהתחלה ממש התלהבתי ממנו, ולימים הבנתי כמה שהוא אגואיסט, שוביניסט, מפונק, מניפולטור, מתוסבך, קמצןןןןןן, ואידיוט, אז העפתי אותו קיבינימט.
ואז קרה מקרה נפגשתי עם האקס שלי,
מסתבר שאחרי שנפרדנו הוא ממש התגעגע אליי.
בהתחלה התגעגע קצת,
ואז זה הלך והתגבר.
עד שהוא הציע שניפגש.
מפה לשם - חזרנו.
ואני כה מאושרת:wub:
בפעם הקודמת שהינו ביחד יצאנו מנקודת הנחה שלא נוכל להיות ביחד, אז הגדרנו זמן קצוב מראש, והכל התחרבש.
הפעם הוא אמר שזה רציני. ושנינו מקווים שזו תהיה מערכת יחסים ארוכת טווח.
עוד לא מדברת על חתונה, למרות שהוא יודע שזה חשוב לי, כי דיברתי את זה, אבל הבהרתי גם שזה ממש לא לעכשיו.
עכשיו אני רוצה שנתמקד במה שיש לנו עכשיו.
וואו כלכך טוב לי.
התגעגעתי אליו כלכך, הוא פשוט בנאדם מדהים.
מטורלל ושקול, מצחיק ורציני, זורם עם השטויות שלי, ומוסיף תיבול משלו,
מתייחס מדהים למשפחה שלו, ולחברים שלו, בחור נקי, מסודר, חרוץ ואינטילגנט,
כלכך חכם וכלכך צנוע, תמיד פתוח לשמוע דעות שונות וללמוד עוד דברים.
והוא כלכך חם ואוהב, וקשוב ומכיל. ויש לו עצות חכמות וכנות.
ואני אוהבת אותו כלכך, והוא מחזיר לי אהבה,
וזה כלכך כיף ומדהים.
וזהו, ברוך השם החיים שלי טובים ממש.
גם בבית עם המשפחה.
גם עם אחותי.
גם עם החברים המדהימים שרכשתי לי בשנה האחרונה.
גם מבחינה בריאותית, טפו טפו, חמסה חמסה. רק בריאות לי ולכל עם ישראל.
גם התחלתי טיפול פסיכולוגי, ממש עכשיו בשבועות האחרונים, והכל דרך הקופה ב"ה!
גם מבחינת הפרעת האכילה יש שיפור ניכר!!!!
אני מלאת אנרגיות ומוטיבציה.
עברתי את התקופה הקשה והסוערת, ועכשיו אני על מים שקטים.
היום ה 19.11.
היום אני חוגגת יום הולדת 25.
בעיקרון חגגתי בשבת שעברה, בט' כסליו, אבל היום זה התאריך האזרחי.
אני מתאמנת הרבה פחות בחודשים האחרונים.
בערך פעם בשבוע.
אבל מתאמנת.
כותבת לי הכל, אבל לא מפרסמת לכם פה.
כי אני יודעת שממש קשה לי לכתוב על האימונים בלי לחשוף את החיים האישיים שלי.
ואני מפחדת להיחשף.
כי מפחדת מביקורת.
והעברתם עלי ביקורת.
כי אם הייתה כלפי ביקורת על זה שאני דתיה שרוקדת סלסה, אז אבוי לי אם תדעו מה עשיתי בחודשים האחרונים.
ועכשיו החלטתי שלא אכפת לי מהביקורת שלכם.
אתם יכולים ללכת ל$%#$@.
עברו עלי חודשים קשים.
קשים מאוד.
אבל גם טובים,
טובים מאוד.
הכל מעורבב.
שחור ולבן, שלא נוגעים אחד בשני.
אין אפור.
רק שחור משחור.
רק לבן בוהק.
אנסה להסביר.
התאהבתי קשות בבחור שכביכול לא הייתי אמורה להתאהב בו.
אבל ככה זה באהבה. היא מטומטמת לפעמים.
בהתחלה דיברנו כידידים, ואז בילינו ביחד כחברים עם חיבה יתרה, עד שגילינו שהרגשות שלנו הדדיים.
ומשם נכנסנו לקשר שמלכתחילה ידענו שלא יימשך לנצח. יותר מדי פערים בתפישת בחיים.
למזלי לא נתתי לו "הכל". הגבולות שלי היו ברורים והוא עמד בהם בגבורה,
אבל מבחינה רגשית נקשרתי כלכך כלכך כלכך חזק.
חודשיים ארך הקשר. חודשיים ושבוע.
החודש ראשון היה נפלא, ובחודש השני הוא התרחק.
בדיעבד סיפר שהוא פשוט פחד להתאהב בי. לא רצה שיישבר לו הלב.
ההתרחקות שלו כאבה לי כלכך. הייתי בוכה הרבה.
הרגשתי לבד. לא מוערכת. לא אהובה מספיק.
קבענו דד-ליין לקשר שלנו. תחילת הסמסטר שלו.
הד ליין הגיע מהר מדי.
הדד ליין הכאיב כלכך.
בחיים לא חוויתי משהו כלכך כואב.
בחיים שלי לא בכיתי כלכך הרבה.
אף פעם. אף פעם.
מעולם.
זה כואב בכל נימי הנפש.
הצער כלכך גדול, ותופס מרחב כלכך עמוק בלב, שכבר אין מקום ללב עצמו והוא יוצא דרך העיניים.
אחרי שנפרדנו הבחור רצה שנשמור על קשר חברי. אמר שהוא רוצה אותי בחיים שלו. אמר שלא רוצה שהקשר יתנתק.
כי מסתבר שבכל זאת נכנסתי לו ללב.
אז ככה עשיתי. כי אני אוהבת אותו.
נשארתי בחיים שלו. המשכנו לדבר, בלי להיפגש. ואז הוא שוב התעורר והתחיל להתייחס אלי.
וזה עדיין כאב.
זה כאב. כי אני כלכך רוצה אותו, למרות שהוא רעיל לי. לא טוב לי. אין לי עתיד איתו.
והוא יודע, הוא אמר לי כלכך הרבה פעמים שמגיע לי מישהו יותר טוב ממנו, שיוכל לתת לי את מה שאני רוצה וצריכה. שזה לא הוגן כלפי. שמצד אחד הוא מרגיש רע שהוא פוגע בי, ומצד שני הוא דואג לי ורוצה לעזור, ולא יודע איך.
ואיך אני אגיד לו שהדרך היחידה שבה הוא יוכל לעזור לי זה פשוט ללכת לנצח?
או להישאר לנצח.
הבחור הזה עבר איתי דרך ממש ממש קשה, עבודה שעשיתי עם עצמי בעקבות התקיפה שעברתי, והוא התייחס לזה כלכך טוב, בצורה שהדהימה אותי כל פעם מחדש.
הוא היה כלכך רגיש, אוהב, מכיל, דואג.
ואז מרוחק, עסוק, מתעלם, אפאתי.
נתתי לו את הלב שלי על מגש.
והוא לא רצה לקחת אותו.
הוא דחה אותו, אותי.
והלב שלי נשבר.
וזה כואב
כלכך.
נפרדנו לפני חודש וחצי בערך, והכאב עדיין שם.
אני מפחדת שהוא לא יעלם לעולם. שהצלקת הזו תישאר לי בלב לנצח, פעורה ומדממת.
כולם סביבי מתחתנים עם אהבות חייהם,
ואני, שכלכך רוצה לאהוב, יושבת לבד.
אחרי שנפרדנו, היה בחור אחר שיצאתי איתו, שממש ממש ממש רצה אותי.
ועל הנייר הוא היה דווקא ממש מתאים.
אבל לא הצלחתי להימשך אליו.
לא כי הוא היה מכוער. ממש לא. הוא פשוט לא היה הטעם שלי.
מבחינת מנטליות, שפת גוף, אפילו ריח.
ואנשים אמרו לי - "את טיפשה! תקחי אותו! הוא טוב לך! את תחיי כמו מלכה."
ואולי באמת אני צריכה להקשיב להם.
לחזור אליו, למרות שאין לי משיכה ותשוקה כלפיו.
ולחיות את חיי בצל בחור שאוהב אותי יותר משאני אוהבת אותו.
לעשות את מה שאני צריכה לעשות כאישה לבעלה, גם אם אין לי חשק.
'לשחק את המשחק.'
או שאני דווקא צריכה לחכות עוד. ולא להתפשר על זה.
אמרתי לאקס שלי שחבל שאני לא יכולה לקחת אותו ואת הבחור החדש ולטחון את שניהם בבלנדר, לאחד אותם.
הוא צחק שאני בטח ממש נהנית מהמחשבה של לטחון אותו בבלנדר.
לא טעה.
בלי קשר לזה, יש עוד כמה מישורי קריסה בחיי.
הדירה הפכה למקום מגורים קשה ובודד.
בת דודתי האהובה מתחתנת, והיא תעבור לגור בנין לידי. (כרגע גרה אצל בן זוגה)
במקומה נכנסה שותפה חדשה.
אלא שהיא והשותפה השלישית, הקיימת (שאני מלכתחילה לא מחבבת אותה במיוחד), הפכו להיות חברות ממש טובות, והן קצת עושות קנוניה כנגדי.
ואני מרגישה כלכך לבד. המקום הזה כבר לא מרגיש לי כמו בית.
אני מנסה להיות נחמדה אליהן, אבל מרגישה מחוץ לעניינים.
מישור נוסף הוא העבודה.
מאחר ואני לא גרה אצל ההורים, אני חייבת לעבוד. כי ככה זה החיים, הם עולים כסף.
העבודה שלי בבית הספר מעניקה לי סיפוק וכיף, אבל לא מספיק כסף, ולכן אני חייבת לעבוד גם אחר הצהריים כגננת בצהרון.
בתחילת השנה הייתי בגן זוועתי עם ילדים טרוריסטים מהסוג המזופת ביותר,
וב"ה העבירו אותי לגן עם ילדים סבירים בהרבה, אלא שהסייעת שלי חמוצה ומרירה כמו לימון רקוב.
אני מחפשת מקום עבודה אחר. מצאתי. מחכה למעבר.
איכשהו יוצא שאני מקבלת ביקורת רעה בכל מקום שאני הולכת אליו.
אם זה בצהרון, או בדירה. וזה ממש קשה כשמשלבים לתוך זה גם את הפרידה הכואבת שאני חווה, ואת תחושת הלבד החונקת הזו.
אני מנסה להקיף את עצמי בכמה שיותר חברים. זה עוזר, אבל זה קצת כמו פלסטר שכל הזמן נופל ופצע שלא מסכים להיסגר.
הקשר עם האקס היה הרבה יותר דליל בשבוע האחרון, ובכל זאת קיים.
אומרים שזה לא מומלץ לשמור על קשר עם האקס, אבל כרגע זה המצב.
באופן כללי אני מוצאת שאני פחות נהנית מלעשות דברים שפעם ממש אהבתי לעשות.
אם זה ללכת לרקוד, שממש קשה לי להניע את עצמי לכך, או ללכת למפגשים חברתיים.
מעדיפה פגישות 1X1 עם חבר/חברה.
וגם את זה אני מכריחה את עצמי לעשות.
לעתים זה באמת מרים לי את מצב הרוח, אבל לפעמים אני יושבת כמו צנון ורק מחכה שזה ייגמר.
זה קשה. זה מוזר. אני לא רגילה לעצמי ככה.
אני בנאדם שמח, אופטימי. חברותי.
לא מתאים לי. זו לא אני.
שבורת לב.
מדוכאת.
בודדה.
עצובה.
עייפה כלכך.
בוכה מלא.
היום יש לי יום הולדת 25.
חצי יובל.
ואני רק רוצה להיות שמחה ואהובה.
רק רוצה חיבוק ונשיקת לילה טוב.
ומישהו שיעבור איתי את כל זה ויהיה שם בשבילי לנצח.
