נק' מוניטין:
58,705
מגיעה אותה שעת צהריים באמצע יום עבודה משעמם ובא לך שוקולד. לא בא לך שוקולד כי אתה רעב, אלא כי יש לך "קרייבינג" (תשוקה עזה) לשוקולד. התשוקה העזה לשוקולד לא נובעת רק ממניעים פסיכולוגים אלא גם ממניעים פיזיולוגים שקשורים בין היתר למעגלים שונים במוח שרובם מתקשרים למוליך העצבי (נוירוטרנסמיטר) דופמין. מה שמדהים בדופמין, שבדומה לאדרנלין ונוראדרנלין, כל המוליכים העצביים הללו מפוזרים ומפורשים לאורך כל המוח, אם כי נמצא באזורים מאוד ספציפיים במוח ריכוז גבוה יותר מאחרים.
******
התשוקה העזה לאותו שוקולד (פיצה או כל דבר אחר), סביר להניח, מגיעה ממנגנונים במוח הקשורים למוטיבציה שלנו לאכול את אותו המזון ופחות למנגנוני רעב הקשורים בצריכה קלורית כללית רק כדי לספק לגוף אנרגיה.
במידה והפעולה שביצענו (במקרה שלנו תשוקה למזון) גרמה לגופינו הנאה מסוימת, המוח ינסה לשכפל את אותו דפוס התנהגות כדי לגרום לאותה ההנאה שוב. את אותו דפוס ההתנהגות מוביל במוח המוליך העצבי דופמין על אזורים במוח שקשורים ללמידה והגברת המוטיבציה לשכפל את ההתנהגות הזו שוב ושוב. כדי לשחרר דופמין במוח ולשכפל את ההתנהגות הזו, הגוף צריך איזשהו טריגר חושני. הטריגר במקורו יכול להיות טעם, ריח, משהו שראינו או אפילו מיקום שבו אנו נמצאים. אפשר באיזשהו מובן לדמות את שחרור דופמין במוח לדפוסי התנהגות חוזרים ונשנים אצל אלו שצורכים סמים כמו קוקאין ומתאמפטמינים למיניהם – אותו דופמין שמשוחרר במוח לאחר צריכת הסמים הללו גורם לצרכנים לחזור על אותו דפוס ההתנהגות מה שמוביל בסופו של דבר להתמכרות לסם.
******
כדי להבין כיצד המנגנונים הללו עובדים, תחילה ביצעו מחקרים על חולדות. הזריקו לחולדות עמילן ישירות לבטן כדי שהחולדה תפתח העדפה לריח מאוד ספציפי. הריח (רוב הטעמים הם בעצם ריחות. נסו לטעום מזון מתוק כשאתם סוגרים את האף ולא תצליחו) שבחרו החוקרים הוא מים בטעם דובדבן. בזמן שהזריקו לחולדות את העמילן לבטן הביאו להם לשתות את המים בטעם דובדבן ולאחר מכן ניסו לתת לחולדות לבחור מים בטעמים שונים והחולדות לרוב העדיפו את המים בטעם דובדבן שוב ושוב.
ניסוי זה מראה קשר חזק בין המצאות העמילן בקיבה והפעלה של טריגרים במוח שקשורים להעדפות אישיות ודפוסי התנהגות. מחקרים חוזרים עם מרכיבים אחרים חוץ מעמילן הראו תוצאות דומות (וזה תלוי כנראה בריכוז של החומר ופחות בחומר עצמו). ניסויים קליניים דומים נראו גם בבני אדם ולא רק על חולדות:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1798782
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2359760
ניסויים אלו ורבים אחרים מלמדים אותנו שהמוח בנוי בצורה כזו שהוא מפתח דפוסי התנהגות (ע"י מוטיבציה כאחד המנגנונים) להעדיף מזון אחד על פני האחר כתלות בריכוז אותו מזון ספציפי – ככל שהריכוז גבוה יותר (סוכר, שומן ואפילו חלק מחומצות האמינו) כך המוטיבציה ודפוסי ההתנהגות שלנו חזקים יותר.
המדע עוד לא שם כדי להבין מדוע יש תשוקה עזה לחלק מהמזונות ולא לאחרים בזמן הריון לדוגמה. אולי אף לעולם לא נבין זאת מאחר וניסויים על נשים בהריון, במיוחד בתחום מדעי המוח יהיה לא אתי בעליל עם הכלים שיש לנו כיום.
אז שיהיה בתאבון ואל תגזימו עם התשוקות
😃
קרדיט: Stephan Guyenet
https://scontent-mxp1-1.xx.fbcdn.ne...=59225ef5f4016ef8b5bb3599f7456e16&oe=5982B90B
מתוך מאמר ל Examine.com. ד"א אני גם ממליץ על הספר The Hungry Brain של סטפן. העביר לי כבר את הזמן בכמה טיסות פה ושם (מיועד גם לקהל הרחב ולא רק המקצועי).
******
התשוקה העזה לאותו שוקולד (פיצה או כל דבר אחר), סביר להניח, מגיעה ממנגנונים במוח הקשורים למוטיבציה שלנו לאכול את אותו המזון ופחות למנגנוני רעב הקשורים בצריכה קלורית כללית רק כדי לספק לגוף אנרגיה.
במידה והפעולה שביצענו (במקרה שלנו תשוקה למזון) גרמה לגופינו הנאה מסוימת, המוח ינסה לשכפל את אותו דפוס התנהגות כדי לגרום לאותה ההנאה שוב. את אותו דפוס ההתנהגות מוביל במוח המוליך העצבי דופמין על אזורים במוח שקשורים ללמידה והגברת המוטיבציה לשכפל את ההתנהגות הזו שוב ושוב. כדי לשחרר דופמין במוח ולשכפל את ההתנהגות הזו, הגוף צריך איזשהו טריגר חושני. הטריגר במקורו יכול להיות טעם, ריח, משהו שראינו או אפילו מיקום שבו אנו נמצאים. אפשר באיזשהו מובן לדמות את שחרור דופמין במוח לדפוסי התנהגות חוזרים ונשנים אצל אלו שצורכים סמים כמו קוקאין ומתאמפטמינים למיניהם – אותו דופמין שמשוחרר במוח לאחר צריכת הסמים הללו גורם לצרכנים לחזור על אותו דפוס ההתנהגות מה שמוביל בסופו של דבר להתמכרות לסם.
******
כדי להבין כיצד המנגנונים הללו עובדים, תחילה ביצעו מחקרים על חולדות. הזריקו לחולדות עמילן ישירות לבטן כדי שהחולדה תפתח העדפה לריח מאוד ספציפי. הריח (רוב הטעמים הם בעצם ריחות. נסו לטעום מזון מתוק כשאתם סוגרים את האף ולא תצליחו) שבחרו החוקרים הוא מים בטעם דובדבן. בזמן שהזריקו לחולדות את העמילן לבטן הביאו להם לשתות את המים בטעם דובדבן ולאחר מכן ניסו לתת לחולדות לבחור מים בטעמים שונים והחולדות לרוב העדיפו את המים בטעם דובדבן שוב ושוב.
ניסוי זה מראה קשר חזק בין המצאות העמילן בקיבה והפעלה של טריגרים במוח שקשורים להעדפות אישיות ודפוסי התנהגות. מחקרים חוזרים עם מרכיבים אחרים חוץ מעמילן הראו תוצאות דומות (וזה תלוי כנראה בריכוז של החומר ופחות בחומר עצמו). ניסויים קליניים דומים נראו גם בבני אדם ולא רק על חולדות:
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/1798782
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/2359760
ניסויים אלו ורבים אחרים מלמדים אותנו שהמוח בנוי בצורה כזו שהוא מפתח דפוסי התנהגות (ע"י מוטיבציה כאחד המנגנונים) להעדיף מזון אחד על פני האחר כתלות בריכוז אותו מזון ספציפי – ככל שהריכוז גבוה יותר (סוכר, שומן ואפילו חלק מחומצות האמינו) כך המוטיבציה ודפוסי ההתנהגות שלנו חזקים יותר.
המדע עוד לא שם כדי להבין מדוע יש תשוקה עזה לחלק מהמזונות ולא לאחרים בזמן הריון לדוגמה. אולי אף לעולם לא נבין זאת מאחר וניסויים על נשים בהריון, במיוחד בתחום מדעי המוח יהיה לא אתי בעליל עם הכלים שיש לנו כיום.
אז שיהיה בתאבון ואל תגזימו עם התשוקות
קרדיט: Stephan Guyenet
https://scontent-mxp1-1.xx.fbcdn.ne...=59225ef5f4016ef8b5bb3599f7456e16&oe=5982B90B
מתוך מאמר ל Examine.com. ד"א אני גם ממליץ על הספר The Hungry Brain של סטפן. העביר לי כבר את הזמן בכמה טיסות פה ושם (מיועד גם לקהל הרחב ולא רק המקצועי).
