נק' מוניטין:
58,705
פרופ' דני חיימוביץ, בן 53, מומחה לגנטיקה של צמחים, דיקן הפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. נשוי ומתגורר בהוד השרון. זוכרים לו: את ספרו "צמח — מה הוא יודע" איפה: במשרדו באוניברסיטה.
מתי: חמישי, 11:00
יש לי עציץ קטן של דקל בחדר העבודה שלי. אנחנו מבלים הרבה יחד. מה הוא יודע עלי?
לא אכפת לו ממך.
חבל. הוא יודע, למשל, באיזה צבע החולצה שלי?
הוא יודע אם את לובשת חולצה כחולה או אדומה.
הוא יודע אם אני נוכחת בחדר?
הוא יודע שהסביבה שלו משתנה. אם את עומדת מעליו הוא יודע שאת מפריעה לו לקבל אור.
אבל הוא יודע אם אני אדם או עכבר או עץ אחר?
הוא יודע מה טיב העצם שעומד מעליו. נגיד, הוא יודע אם זה צמח, לפי טיב האור שעובר דרך העלה.
יש לו הרגלים? למשל, אם אני משקה אותו כל יום ב–15:00, הוא יודע לצפות לזה?
לצמחים יש שעון פנימי, שעון צירקדי, בדיוק כמו שלנו. יש צמחים כמו מימוזה ביישנית, שפותחים את העלים שלהם ביום וסוגרים בלילה. אם אני לוקח צמח כזה ושם אותו בחושך מוחלט או באור בהיר כל הזמן הוא עדיין ישמור על אותה ריתמיקה. אם אשים אותו בתא גידול ואהפוך את השעון שלו, הוא יעבור כמה ימים של מעין ג'ט לג, שבהם הוא יפתח את העלים בלילה במקום ביום, ואחרי כמה ימים יסתנכרן מחדש. עכשיו, אני לא יודע בוודאות אם הצמח יודע שמשקים אותו כל יום ב–15:00, ואני מניח שזה תלוי גם בסוג הצמח, אבל אינטואיטיבית אני מאמין שכן. הוא יודע שאת מדליקה את האור בשעה מסוימת. בזה אין שום ספק.
אז בוא נסכם רגע — מה הצמחים מעוללים בזמן שהם נראים לנו תמימים ודוממים באדנית?
לצמחים יש את כל החושים שיש לבעלי חיים, חוץ משמיעה. הם מגיבים לאור, הם יודעים אם יום או לילה, הם מגיבים לחומרים נדיפים, דהיינו, הם מריחים. הם מגיבים למגע או לרוח, הם טועמים את האדמה, את המים ואת הכימיקלים, הם זוכרים אירועים, והכי חשוב – הם יכולים לעשות אינטגרציה. הצמחים מקבלים מידע מהשורשים, מהענפים, מהפרחים ומהסביבה ועושים אינטגרציה של כל המידע הזה, מכל החושים השונים, כדי לייצר פרט שמותאם היטב לסביבתו הספציפית באותו רגע. כל האינטגרציה הזאת נעשית ללא מוח.
מה זאת אומרת, "הם זוכרים אירועים"?
יש להם יכולת לזכור אירועים סביבתיים ולהתאים את הביולוגיה כדי להיות מוכנים לאירועים האלה בעתיד. לנו יש מערכת חיסונית. כשאנחנו מקבלים חיסון, או כשאנחנו חולים במחלות מסוימות, הגוף זוכר את זה, וכשאנחנו נתקלים בחיידק או בווירוס הזה שוב יש מיד תגובה אימונית.
כמו שמי שחלה פעם אחת באבעבועות לא יחלה שוב.
נכון. זה סוג של זיכרון. גם לצמחים יש סוג דומה של זיכרונות, שמאפשרים להם להתאים את עצמם לעתיד. יותר מזה, הם יכולים ללמד את הצאצאים שלהם. אם לוקחים צמח שנמצא בעקת מים של בצורת, הזרעים שלו יהיו עמידים יותר לבצורת מזרעים של צמחים שלא עברו בצורת. אז היתה פה סוג של למידה. למידה אחרת, למשל, היא של הדיוניאה, הצמח שלוכד זבובים, שאם נוגעים בו הרבה פעמים ברצף כבר לא טורח להיסגר, כאילו הבין שמישהו עובד עליו והוא לא רוצה לבזבז עליו אנרגיה. האמת היא שאני די נרתע מלהשתמש במילים למידה או אינטליגנציה בהקשר הזה. אשתי, שהדוקטורט שלה עוסק באינטליגנציות מרובות, אמרה לי — השתגעת? אתה רוצה להשתמש במילה אינטליגנציה בשביל צמח, כשעדיין אין קונסנזוס מה זאת אינטליגנציה של בני אדם. אז אני מעדיף את המילה קומפלקס. מורכבות. לצמחים יש מורכבות עצומה ומגוון אדיר של תגובות. אנחנו יודעים, למשל, שענף חש את כוח הכבידה והוא שואף לגדול כלפי מעלה. ישר. אבל אם יש ענף מעליו שמצל עליו הוא יטה הצדה, כלפי האור. הוא בוחר את הנתיב האופטימלי להישרדות.
אפשר לדבר על זה במונחים של החלטה?
אני חושב שכן.
בספר שלך אתה נותן כדוגמה את הכשות, צמח טפיל שמעדיף להיקשר לעגבנייה ולא לחיטה. גם זו החלטה? הוא מריח את החיטה, מריח את העגבנייה ומבין מה הוא מעדיף?
כן, אפשר להגיד מבין, כי התברר שעגבנייה מפרישה לאוויר חומר שמאוד מושך אותו והחיטה מפרישה לאוויר חומר שדוחה אותו. הוא יגיב באותה צורה אם נשים את החומר על חתיכת כותנה לידו. החיטה פשוט מסריחה מבחינתו. עכשיו, זה מעניין, כי מה זה חוש הריח בשבילנו? הוא מאפשר לנו לדעת מה אנחנו רוצים. ריח של אוכל מקולקל דוחה אותנו, וריח של אוכל טרי מושך אותנו, ופה זה בדיוק אותו דבר. יש צמח אחד שמושך אותו וצמח שני שדוחה אותו.
והוא בעצם בוחר בין שתי האופציות.
כן. שוב, צריכים לזכור, זה לא שהוא יודע שזאת עגבנייה וזאת חיטה, אבל זה קורה. יש סרטון מדהים ביוטיוב, שמראה איך הכשות פשוט פונה ימינה לכיוון העגבנייה. הוא גדל בסיבובים, כמו רדאר שבודק את האוויר.
אז בעצם גם בתוך משפחת הצומח יש צמחים מתוחכמים יותר ופחות.
ללוכד הזבובים, למשל, יש מערכת דמוית מערכת עצבים, שמאפשרת לו לדעת מתי להיסגר.
לא רק מתי להיסגר, אלא גם להבחין מתי אכן נחת עליו זבוב ומתי, נגיד, נגע בו עלה שכן.
בדיוק. הוא יודע לבצע את ההבחנה. גם לצמחים אחרים יש יכולת הבחנה כזאת, כך שהם יודעים מתי לעשות פוטוסינתזה בהתאם לכמות האור שהם מקבלים, מתי לפתוח את הפיוניות, את החורים הקטנים בעלה, שמאפשרים למים לצאת ולאוויר להיכנס. הצמחים נראים לנו כיצורים פשוטים, אבל עקרונית הם יותר מתוחכמים אפילו מבעלי חיים, משום שלהבדיל מבעלי חיים, הצמח נייח. הנייחות הזאת בעצם מכתיבה את כל הביולוגיה שלו.
כי הוא לא יכול לברוח.
כן. הפתרון של בעלי חיים ושל בני אדם לסביבה מאיימת הוא בריחה. לצמח אין פריבילגיה כזאת, הוא מושרש באדמה. הוא חייב, אם הוא גדל למשל בצפון ארצות הברית, לשרוד 40 מעלות בקיץ ומינוס 40 בחורף, בצורת, שיטפונות, רוחות, מגפות, מזיקים. אם הוא לא יידע איך לחוש את הסביבה ולהתאים את עצמו ביולוגית, הוא ימות. אז התגובות שלו הן למעשה הרבה יותר מתוחכמות. לברוח כולם יכולים, אבל להשתנות ביולוגית כדי לשרוד? הוא אפילו יכול "לדעת" שהעץ שלידו נמצא תחת מתקפת מזיקים. העץ הסמוך מפריש לאוויר חומר נדיף שנקלט אצלו, הוא מריח אותו ומגיב. עכשיו, אפשר להתווכח אם זאת תקשורת כפי שאנחנו מגדירים אותה, אבל ללא ספק זאת החלפת מידע. מידע שגורם לו לשנות את הפיזיולוגיה של עצמו כדי לשרוד.
השינויים הללו, שאתה מדבר עליהם, הם שינויים אטיים מאוד, נכון?
זה אטי בעינינו, אבל מבחינה ביולוגית, גנטית, אלו תגובות מאוד מהירות. כשאני לוקח במעבדה קצת מלח ומוסיף לאדמה, הצמח מגיב מיד במה שנקרא "ביטוי גני". כשצמח קמל, באופן שנראה לעינינו, זה בעצם כבר שלב מתקדם מאוד בתהליך התגובה שלו לבצורת. את התגובות שקדמו לו אנחנו פשוט לא רואים. זאת בכלל בעיה שלנו עם הצמחים — אנחנו פשוט לא רואים מה הם עושים.
מה זאת אומרת?
אם אנחנו שמים צמח חדש על אדן החלון, אחרי יום־יומיים נראה שהוא נוטה לכיוון האור. אם היינו מצלמים אותו ב–time lapse היינו פשוט יכולים לראות איך הוא נע ומתכופף. לעומת זאת, בצמח לוכד הזבובים אנחנו רואים את התנועה — העלים פתוחים, החרק מגיע, הצמח לא נסגר מיד. הוא מחכה עד שהחרק ממש מגיע לאמצע, ובום — נסגר! כשאנחנו רואים את התנועה הזאת קל לנו להזדהות, כי אנחנו מבינים תנועה כזאת. היא דומה לאופן שבו אנחנו היינו מנסים לתפוס את הזבוב על היד שלנו. אבל רוב התנועות של הצמח הן מאוד אטיות. כמו בפרק ההוא של "מסע בין כוכבים" שהם מגיעים למקום שבו נראה להם שהזמן מאט ואף אחד לא זז, אבל הוא לא מאט, הוא פשוט אחר מהזמן בעולם שלהם.
צמחים יודעים גם לתקשר?
הם מחליפים מידע. יש מחקר שפורסם על ידי פרופ' אריאל נובופלנסקי מאוניברסיטת בן־גוריון. הוא הראה שאם צמח מסוים מצוי באדמה יבשה, השורשים שלו מפרישים חומר מסוים שנקלט על ידי השורשים של הצמח הסמוך, ואפילו אם הצמח השני מצוי באדמה רטובה עדיין הוא מתחיל להתגונן, יודע שהיובש מגיע.
החלפת המידע הזאת מבוססת רק על סכנה? על הישרדות?
בדרך כלל כן, אבל זה יכול להיות גם שינוי בכמות המים שלא מסכן את הצמח, והוא בכל זאת חש ומתאים את עצמו.
למה הוא עושה את זה, בעצם? מה האינטרס שלו לעזור לצמח אחר לשרוד?
יש שתי אופציות — האחת, שזאת תופעה של אלטרואיזם באבולוציה, שאם כל האוכלוסייה מתגוננת בו בזמן, זה בעצם לטובת הפרט. ויש אפשרות אחרת, שאם ענף ספציפי, נגיד, מותקף על ידי כנימות, והוא רוצה "להזהיר" את הענף האח שלו, הדרך הכי מהירה לתקשר היא באמצעות החומרים הנדיפים.
מה בנוגע לתקשורת בין צמחים לחרקים? הרבה צמחים תלויים בחרקים כדי להמשיך להתקיים.
כן. לדוגמה, תירס, כשהוא מותקף על ידי סוג מסוים של תולעים, מפריש לאוויר ריח שמושך צרעות תוקפניות שבאות ואוכלות את התולעים. זה כמובן לא שהצמח אומר "אוי, אוכלים אותי, אני אקרא לצרעות". קרוב לוודאי שאבולוציונית מה שקרה זה שכשאוכלים את הצמח מופרש חומר מסוים לאוויר, והצרעה למדה שהריח הזה אומר שיש תולעים בסביבה. התקשורת קיימת.
***
מה לגבי תחושות של צמחים? מה הם חשים כשנוגעים בהם, כשחותכים אותם?
צריכים להבין, אמנם הצמחים חשים מגע, אבל לא כואב להם. אין להם תחושת כאב. כאב הוא סובייקטיבי, הוא תוצר של תהליכים מורכבים בקורטקס הקדמי במוח. לצמח אין סובייקטיביות ואין מוח. יתר על כן, פיזיולוגית, בגוף האדם יש חיישנים ספציפיים לכאב, שהם שונים מחיישני מגע. לצמחים אין חיישנים כאלה. ויש צמחים שרוצים שנאכל אותם, ככה הם מפזרים את הזרעים שלהם. הם לא היו רוצים שנאכל אותם אם זה היה כואב להם.
אז אפשר להגיד שהצמחים הם אולי לא קיום תבוני, אבל הם קיום מודע.
כן. בעיני רוב האנשים הצמח נתפס כלא שונה בהרבה מהאבן. זה לא נכון. מבחינת מודעות או מורכבות, זאת פשוט התאמה אחרת באבולוציה להישרדות.
אולי הם כמו חייזרים.
זה רעיון מעניין. אנחנו חוזרים לעניין של מדע בדיוני, וזה לא מקרי. הצמחים כל כך שונים מאיתנו, שאנחנו פשוט לא מסוגלים להזדהות איתם. אנחנו יכולים להזדהות עם קוף או עם הכלב שלנו, שמסתכל עלינו ומתחנן לאוכל. כבני אדם אנחנו נוטים להגדיר "אנחנו" לעומת "הם". אנחנו עושים את זה במשפחה, בחברה, באומה, בדת, בלאום. מגדירים ומפרידים. הצמח הוא באמת "הם". נשאלתי כבר כמה וכמה פעמים אם היה יכול להיות שבמקום אחר, נגיד בעוד מיליוני שנים, צמחים ילמדו לדבר כמונו. התשובה היא מובן שלא. למה? כי הם לא צריכים. זה קו אבולוציוני אחר לגמרי. באמת חייזרי. אנחנו חושבים שאנחנו טובים מהם, שהאנושות היא פסגת האבולוציה, אבל זה לא נכון. אנחנו פשוט פתרון אחד של האבולוציה.
אנחנו אופציה.
כן. ולא בהכרח האופציה הכי טובה. אבל אנחנו בהחלט האופציה היחידה שמסוגלת לשאול את עצמה שאלות כאלה.
יש בדיחה כזאת על דקארטיזם. התודעה מבדילה אותנו משאר היצורים, אבל בעצם מה שאומר לי שתודעה זה דבר טוב היא התודעה בעצמה.
בדיוק. זאת טאוטולוגיה. אנחנו חושבים שזה שאני יכול לעשות אלגברה ליניארית, זה אומר שאני יותר טוב מהצמח. לא — זה פשוט אומר שאני שונה מהצמח. לא יותר טוב, פשוט שונה.
אבל אי אפשר לשקול את האופציה הזאת כנגד אופציה אחרת.
לא. אפשר להגיד שבתקופה מסוימת זה נתן לנו יתרון ולכן שרדנו והתפתחנו. האם נוסיף לשרוד ולהתפתח גם עוד 400 אלף שנה? בכלל לא בטוח. אבל צמחים? אני בטוח שכן. יש יותר מ–200 אלף סוגי צמחים, הם חשים, לומדים ומתפתחים. יש להם את היכולת לעבור הסתגלות מאוד מהירה לסביבה. הייתי מעורב קצת במחקר שנערך כאן בארץ על שינוי אקלים — בתוך עשר שנים הצמחים שנבדקו פשוט שינו את עצמם פיזיולוגית כדי להתאים לאקלים החדש.
אם כך יכול להיות שהפתרון שלהם באמת יותר טוב. אז אשאל — מה אנחנו יכולים ללמוד מהצמחים?
הרבה. קודם כל, ברמה של מדע בסיסי והבנת החיים, למדנו מחקר הצמחים את החוקים הבסיסיים של הגנטיקה — מנדל עבד עם אפונים. חלק גדול מההבנה שלנו כיום על גנטיקה מולקולרית מתבסס על חקר צמחים. המחקר האישי שלי התעסק עם קבוצה של גנים שמאפשרת לצמח לדעת אם הוא באור או בחושך, ואיך הוא מתמודד עם הסביבה, ואז התברר שהגנים שאני גיליתי, שחשבתי שהם ייחודיים לעולם הצומח, נמצאים גם בבני אדם. להפך — גנים שחשבנו שהם אנושיים, כמו BRCA שמוטציה או שיבוש בו מובילים לסרטן השד — נמצאים אצל צמחים. אחרי הרבה שנים של מחקר גיליתי שלא רק שלצמחים יש גנים משותפים עם בני אדם, הם גם מייצרים כימיקלים שמשפיעים על בני אדם כתרופות. התחלתי לשאול את עצמי למה צמח כמו ברוקולי מייצר חומרים שנראה שיכולים לסייע במניעת סרטן.
אני מניחה שלא במחשבה עלינו.
כן, אין מה להודות להם. התברר שאם אתה לוקח את החומר הזה ושם אותו על צמח במעבדה, התאים שלו מפסיקים להתחלק. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים בתרופות לסרטן. למה הצמח עושה את זה? הוא משתמש בזה על מנת לווסת את הגידול שלו. בשנה האחרונה גילינו שכשהצמח נאכל על ידי חרק, הוא מייצר את החומר הזה ומפסיק את חלוקת התא, כלומר מפסיק לגדול כדי שיוכל להתגונן מפני החרק. כשהחרק הולך, הצמח חוזר לגדול מחדש. וכשאנחנו אוכלים את הכימיקל הזה, זה משפיע עלינו בצורה דומה והתאים מפסיקים להתחלק. זה מדהים.
מובן שחולי סרטן לא צריכים להתחיל עכשיו לאכול ברוקולי במקום הטיפול הרפואי שהם מקבלים, אבל חלק ענקי מהתרופות שלנו מקורן בצמחים. דוגמה לזה היא כל המחקר על קנבינואידים, שבא מהמריחואנה. המשמעות היא שיש חומרים בצמחים שיכולים להשפיע על המוח שלנו.
למה באמת יש בצמחים חומרים שמשפיעים על המוח שלנו?
אמנם לצמחים אין נוירונים, אבל כן יש להם צורך בתקשורת בין תאים. תקשורת בין נוירונים בבני אדם ובין תאים בצמחים מתווכת על ידי כימיקלים, נוירוטרנסמיטרים. לכן אם לצמח יש כימיקל שמווסת את הנוירוטרנסמיטרים שלו, הוא יווסת את הנוירוטרנסמיטרים שלנו, אם אנחנו אוכלים אותו. המעבר של מידע בצמח מתווך על ידי נוירוטרנסמיטר, ללא מוח וללא נוירונים.
זה כאילו מין גרסת בטא של מוח של יונקים.
זה לא בהכרח שהאחד התפתח מהשני, היה משהו מאוד מוקדם משותף ואז חל פיצול. גם בתאים הקדומים היה צריך תקשורת בין־תאית.
אז גם המוח שלנו הוא בעצם סוג של וריאציה על התקשורת הזאת.
זו הפואנטה, ומה שהכי קשה לנו להבין זה שמערכת העצבים והמוח הן אכן פתרון אבולוציוני מדהים לעיבוד מידע...
אבל לא הפתרון היחיד.
בדיוק. זו וריאציה אחת שהתאימה לנו וגם גורמת לנו להרבה נוירוזות. אולי הפתרון של הצמחים יותר טוב, כי אין להם נוירוזות?
אולי באמת.
תראי, מה הדבר היחיד בעצם שמבדיל בינינו לבין הצמחים? שנינו רואים, שנינו מריחים, שנינו מרגישים, שנינו מגיבים, לשנינו יש זיכרונות, שנינו רוצים שהצאצאים יצליחו ויפרחו, אבל רק לנו אכפת. כאילו, הצמח הוא כמו רט בטלר, הוא עושה את הכל אותו דבר, אבל frankly my dear, he doesn’t give a damn.
אתה כותב בספר שמבחינה גנטית, הצמחים מורכבים מאיתנו.
כן. הצמחים יותר מורכבים מאיתנו. זאת עובדה. לחלק גדול מהצמחים יש יותר גנים מאשר לבני אדם.
לאורז יש משהו כמו 37 אלף גנים.
יש צמחים שיש להם אפילו יותר מזה. ממש השבוע פיענחנו פה באוניברסיטה את הגנום של אם החיטה, ויש לה יותר גנים מאשר לאורז.
מה בדיוק המשמעות של המורכבות הגנטית הזאת? למה לצמחים יש כל כך הרבה גנים?
יתרון שרידותי. קחי למשל קולטני אור. לנו יש ברשתית העין ארבעה גנים לקולטני אור, בעוד שלצמח יש יותר מ–13. יש להם גן לאור אדום בעוצמה גבוהה, גן לאור אדום בעוצמה בינונית, אחד שמגיב רק לעוצמה מאוד מאוד נמוכה ועוד. הצמח חייב שתהיה לו יכולת להתאים את עצמו לסביבה כל הזמן.
בניגוד אלינו, הוא זקוק לדקויות האלה. עד כמה אנחנו חלק מהסביבה הזאת שהוא מתאים את עצמו אליה? זה קצת מתחבר לכל התיאוריות על שליטת הצמח — כמו יובל נח הררי שטוען שהחיטה בייתה אותנו.
אין פה עניין של רצון, החיטה לא בייתה אותנו. זה לא, וואו, אנחנו רוצים לשרוד, בואו נביית את האדם. באבולוציה המטרה של כל יצור היא שתהיה לו היכולת לשרוד ולהעביר את המטען הגנטי שלו הלאה. המיטוכונדריה, שהיא חלק מהתא, היתה פעם חיידק שעבר אנדו סימביוזה ונכנס לתוך התאים שלנו. זה איפשר לחיידק הזה לכבוש את העולם, אבל הוא ויתר על העצמאות שלו. אותו דבר בביות — החיטה כבשה את העולם, אבל היא תלויה בנו על מנת לשרוד. אם בני האדם ייכחדו, החיטה והכלבים לא ישרדו.
***
האם האופן שבו אתה תופס את המציאות השתנה בעקבות הידע שלך על הצמחים? אני מנחשת שכן. שהמציאות שלך עשירה יותר.
תראי, אני לא דתי ואני לא מאמין במיסטיקה, ואני לא רוצה להישמע כמו מישהו כזה, אבל ההבנה של הדמיון בין הצמחים לבין החיות גורמת לי לחוש הערכה מאוד עמוקה לאחדות של הטבע. העובדה שעקרונות ביולוגיים, מנגנונים וגנים משותפים לוורדים ולהומו־סאפיינס עוזרת לי להעריך גם כמה מדהימה האבולוציה, וברמה הפילוסופית, לשאול את עצמי מה בעצם מגדיר בן אדם.
למה בכלל התחלת להתעניין בצמחים?
ב–1982 הייתי בשנת שירות בקיבוץ קטורה. הייתי נהג טרקטור בשדות אספסת, וכמו כל בחור יהודי אמריקאי שאבא שלו רופא, הייתי משוכנע שאני הולך בכלל להיות רופא. לא הבנתי כלום בחקלאות או בצמחים, אבל שמתי לב שאספסת גדלה בחזרה כשגוזמים אותה, אבל חיטה לא. אמרתי לעצמי, אם נוכל להבין למה אספסת גדלה בחזרה ולהכניס איכשהו את התכונה הזאת לחיטה, נוכל להאכיל את כל העולם.
תחשבי, אנחנו לובשים צמחים, אנחנו שותים ואוכלים צמחים, שנינו יושבים עכשיו על צמחים, אנחנו לוקחים תרופות שעשויות מצמחים — אנחנו נושמים חמצן, שזה תוצר צמחי. בעצם, החיים שלנו לגמרי תלויים בצמחים. הצמחים יכולים להסתדר היטב בלעדינו, אבל אנחנו תלויים בהם ואנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו. אנחנו, כחברה, איבדנו את הצמחים.
מה זאת אומרת?
אנחנו חושבים שלא צריך ללמוד עליהם. מעדיפים את חקר הסרטן וחקר המוח. אבל אם לא נשים דגש על הוראת הצמחים ומחקר הצמחים, לפחות באותו היקף של מחקר הסרטן והמוח, נמצא את עצמנו בבעיה גדולה. בשנה שבה נולדתי היו שלושה מיליארד איש בעולם, היום יש בו כבר מעל לשבעה מיליארד.
והצפי הוא תשעה עד 2050.
נכון, ובה בעת, ככל שיש יותר אנשים יש פחות אדמה פנויה לחקלאות. איך יהיה לנו מספיק אוכל בעולם ב–2050, באקלים שמשתנה כל הזמן? החקלאות הקיימת הצליחה להאכיל את העולם, במחיר של נזקים סביבתיים עצומים, היא לא בת קיימא. אם לא נבין איך צמחים חשים את הסביבה ומגיבים, או עוברים אדפטציות, כדי להטמיע את המידע הזה בחקלאות, נמצא את עצמנו בבעיה גדולה. בסין כמעט 50% מהתקציב הממשלתי למלגות הולך למדעי הצמח, כי הם מבינים את הערך העצום של זה. אצלנו זה נחשב לא מספיק סקסי. ב–2003 אני, כמו כולם, בירכתי על פענוח הגנום האנושי. אבל מה שהיה חשוב בעיני זה שהפענוח נתן לנו את הכלים הטכנולוגיים לפענח את הגנום הצמחי.
עם כל הכבוד לסרטן ולאלצהיימר, מחלות שלצערי אני מכיר היטב, לרוב בני האדם לא אכפת מאלצהיימר או מסרטן, כי הם לא בכלל לא מגיעים לגיל הרלוונטי. הם פשוט רוצים לאכול.
פרופ' דני חיימוביץ: החיים שלנו תלויים בצמחים — אבל אנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו
יש לי עציץ קטן של דקל בחדר העבודה שלי. אנחנו מבלים הרבה יחד. מה הוא יודע עלי?
לא אכפת לו ממך.
חבל. הוא יודע, למשל, באיזה צבע החולצה שלי?
הוא יודע אם את לובשת חולצה כחולה או אדומה.
הוא יודע אם אני נוכחת בחדר?
הוא יודע שהסביבה שלו משתנה. אם את עומדת מעליו הוא יודע שאת מפריעה לו לקבל אור.
אבל הוא יודע אם אני אדם או עכבר או עץ אחר?
הוא יודע מה טיב העצם שעומד מעליו. נגיד, הוא יודע אם זה צמח, לפי טיב האור שעובר דרך העלה.
יש לו הרגלים? למשל, אם אני משקה אותו כל יום ב–15:00, הוא יודע לצפות לזה?
לצמחים יש שעון פנימי, שעון צירקדי, בדיוק כמו שלנו. יש צמחים כמו מימוזה ביישנית, שפותחים את העלים שלהם ביום וסוגרים בלילה. אם אני לוקח צמח כזה ושם אותו בחושך מוחלט או באור בהיר כל הזמן הוא עדיין ישמור על אותה ריתמיקה. אם אשים אותו בתא גידול ואהפוך את השעון שלו, הוא יעבור כמה ימים של מעין ג'ט לג, שבהם הוא יפתח את העלים בלילה במקום ביום, ואחרי כמה ימים יסתנכרן מחדש. עכשיו, אני לא יודע בוודאות אם הצמח יודע שמשקים אותו כל יום ב–15:00, ואני מניח שזה תלוי גם בסוג הצמח, אבל אינטואיטיבית אני מאמין שכן. הוא יודע שאת מדליקה את האור בשעה מסוימת. בזה אין שום ספק.
אז בוא נסכם רגע — מה הצמחים מעוללים בזמן שהם נראים לנו תמימים ודוממים באדנית?
לצמחים יש את כל החושים שיש לבעלי חיים, חוץ משמיעה. הם מגיבים לאור, הם יודעים אם יום או לילה, הם מגיבים לחומרים נדיפים, דהיינו, הם מריחים. הם מגיבים למגע או לרוח, הם טועמים את האדמה, את המים ואת הכימיקלים, הם זוכרים אירועים, והכי חשוב – הם יכולים לעשות אינטגרציה. הצמחים מקבלים מידע מהשורשים, מהענפים, מהפרחים ומהסביבה ועושים אינטגרציה של כל המידע הזה, מכל החושים השונים, כדי לייצר פרט שמותאם היטב לסביבתו הספציפית באותו רגע. כל האינטגרציה הזאת נעשית ללא מוח.
מה זאת אומרת, "הם זוכרים אירועים"?
יש להם יכולת לזכור אירועים סביבתיים ולהתאים את הביולוגיה כדי להיות מוכנים לאירועים האלה בעתיד. לנו יש מערכת חיסונית. כשאנחנו מקבלים חיסון, או כשאנחנו חולים במחלות מסוימות, הגוף זוכר את זה, וכשאנחנו נתקלים בחיידק או בווירוס הזה שוב יש מיד תגובה אימונית.
כמו שמי שחלה פעם אחת באבעבועות לא יחלה שוב.
נכון. זה סוג של זיכרון. גם לצמחים יש סוג דומה של זיכרונות, שמאפשרים להם להתאים את עצמם לעתיד. יותר מזה, הם יכולים ללמד את הצאצאים שלהם. אם לוקחים צמח שנמצא בעקת מים של בצורת, הזרעים שלו יהיו עמידים יותר לבצורת מזרעים של צמחים שלא עברו בצורת. אז היתה פה סוג של למידה. למידה אחרת, למשל, היא של הדיוניאה, הצמח שלוכד זבובים, שאם נוגעים בו הרבה פעמים ברצף כבר לא טורח להיסגר, כאילו הבין שמישהו עובד עליו והוא לא רוצה לבזבז עליו אנרגיה. האמת היא שאני די נרתע מלהשתמש במילים למידה או אינטליגנציה בהקשר הזה. אשתי, שהדוקטורט שלה עוסק באינטליגנציות מרובות, אמרה לי — השתגעת? אתה רוצה להשתמש במילה אינטליגנציה בשביל צמח, כשעדיין אין קונסנזוס מה זאת אינטליגנציה של בני אדם. אז אני מעדיף את המילה קומפלקס. מורכבות. לצמחים יש מורכבות עצומה ומגוון אדיר של תגובות. אנחנו יודעים, למשל, שענף חש את כוח הכבידה והוא שואף לגדול כלפי מעלה. ישר. אבל אם יש ענף מעליו שמצל עליו הוא יטה הצדה, כלפי האור. הוא בוחר את הנתיב האופטימלי להישרדות.
אפשר לדבר על זה במונחים של החלטה?
אני חושב שכן.
בספר שלך אתה נותן כדוגמה את הכשות, צמח טפיל שמעדיף להיקשר לעגבנייה ולא לחיטה. גם זו החלטה? הוא מריח את החיטה, מריח את העגבנייה ומבין מה הוא מעדיף?
כן, אפשר להגיד מבין, כי התברר שעגבנייה מפרישה לאוויר חומר שמאוד מושך אותו והחיטה מפרישה לאוויר חומר שדוחה אותו. הוא יגיב באותה צורה אם נשים את החומר על חתיכת כותנה לידו. החיטה פשוט מסריחה מבחינתו. עכשיו, זה מעניין, כי מה זה חוש הריח בשבילנו? הוא מאפשר לנו לדעת מה אנחנו רוצים. ריח של אוכל מקולקל דוחה אותנו, וריח של אוכל טרי מושך אותנו, ופה זה בדיוק אותו דבר. יש צמח אחד שמושך אותו וצמח שני שדוחה אותו.
והוא בעצם בוחר בין שתי האופציות.
כן. שוב, צריכים לזכור, זה לא שהוא יודע שזאת עגבנייה וזאת חיטה, אבל זה קורה. יש סרטון מדהים ביוטיוב, שמראה איך הכשות פשוט פונה ימינה לכיוון העגבנייה. הוא גדל בסיבובים, כמו רדאר שבודק את האוויר.
אז בעצם גם בתוך משפחת הצומח יש צמחים מתוחכמים יותר ופחות.
ללוכד הזבובים, למשל, יש מערכת דמוית מערכת עצבים, שמאפשרת לו לדעת מתי להיסגר.
לא רק מתי להיסגר, אלא גם להבחין מתי אכן נחת עליו זבוב ומתי, נגיד, נגע בו עלה שכן.
בדיוק. הוא יודע לבצע את ההבחנה. גם לצמחים אחרים יש יכולת הבחנה כזאת, כך שהם יודעים מתי לעשות פוטוסינתזה בהתאם לכמות האור שהם מקבלים, מתי לפתוח את הפיוניות, את החורים הקטנים בעלה, שמאפשרים למים לצאת ולאוויר להיכנס. הצמחים נראים לנו כיצורים פשוטים, אבל עקרונית הם יותר מתוחכמים אפילו מבעלי חיים, משום שלהבדיל מבעלי חיים, הצמח נייח. הנייחות הזאת בעצם מכתיבה את כל הביולוגיה שלו.
כי הוא לא יכול לברוח.
כן. הפתרון של בעלי חיים ושל בני אדם לסביבה מאיימת הוא בריחה. לצמח אין פריבילגיה כזאת, הוא מושרש באדמה. הוא חייב, אם הוא גדל למשל בצפון ארצות הברית, לשרוד 40 מעלות בקיץ ומינוס 40 בחורף, בצורת, שיטפונות, רוחות, מגפות, מזיקים. אם הוא לא יידע איך לחוש את הסביבה ולהתאים את עצמו ביולוגית, הוא ימות. אז התגובות שלו הן למעשה הרבה יותר מתוחכמות. לברוח כולם יכולים, אבל להשתנות ביולוגית כדי לשרוד? הוא אפילו יכול "לדעת" שהעץ שלידו נמצא תחת מתקפת מזיקים. העץ הסמוך מפריש לאוויר חומר נדיף שנקלט אצלו, הוא מריח אותו ומגיב. עכשיו, אפשר להתווכח אם זאת תקשורת כפי שאנחנו מגדירים אותה, אבל ללא ספק זאת החלפת מידע. מידע שגורם לו לשנות את הפיזיולוגיה של עצמו כדי לשרוד.
השינויים הללו, שאתה מדבר עליהם, הם שינויים אטיים מאוד, נכון?
זה אטי בעינינו, אבל מבחינה ביולוגית, גנטית, אלו תגובות מאוד מהירות. כשאני לוקח במעבדה קצת מלח ומוסיף לאדמה, הצמח מגיב מיד במה שנקרא "ביטוי גני". כשצמח קמל, באופן שנראה לעינינו, זה בעצם כבר שלב מתקדם מאוד בתהליך התגובה שלו לבצורת. את התגובות שקדמו לו אנחנו פשוט לא רואים. זאת בכלל בעיה שלנו עם הצמחים — אנחנו פשוט לא רואים מה הם עושים.
מה זאת אומרת?
אם אנחנו שמים צמח חדש על אדן החלון, אחרי יום־יומיים נראה שהוא נוטה לכיוון האור. אם היינו מצלמים אותו ב–time lapse היינו פשוט יכולים לראות איך הוא נע ומתכופף. לעומת זאת, בצמח לוכד הזבובים אנחנו רואים את התנועה — העלים פתוחים, החרק מגיע, הצמח לא נסגר מיד. הוא מחכה עד שהחרק ממש מגיע לאמצע, ובום — נסגר! כשאנחנו רואים את התנועה הזאת קל לנו להזדהות, כי אנחנו מבינים תנועה כזאת. היא דומה לאופן שבו אנחנו היינו מנסים לתפוס את הזבוב על היד שלנו. אבל רוב התנועות של הצמח הן מאוד אטיות. כמו בפרק ההוא של "מסע בין כוכבים" שהם מגיעים למקום שבו נראה להם שהזמן מאט ואף אחד לא זז, אבל הוא לא מאט, הוא פשוט אחר מהזמן בעולם שלהם.
צמחים יודעים גם לתקשר?
הם מחליפים מידע. יש מחקר שפורסם על ידי פרופ' אריאל נובופלנסקי מאוניברסיטת בן־גוריון. הוא הראה שאם צמח מסוים מצוי באדמה יבשה, השורשים שלו מפרישים חומר מסוים שנקלט על ידי השורשים של הצמח הסמוך, ואפילו אם הצמח השני מצוי באדמה רטובה עדיין הוא מתחיל להתגונן, יודע שהיובש מגיע.
החלפת המידע הזאת מבוססת רק על סכנה? על הישרדות?
בדרך כלל כן, אבל זה יכול להיות גם שינוי בכמות המים שלא מסכן את הצמח, והוא בכל זאת חש ומתאים את עצמו.
למה הוא עושה את זה, בעצם? מה האינטרס שלו לעזור לצמח אחר לשרוד?
יש שתי אופציות — האחת, שזאת תופעה של אלטרואיזם באבולוציה, שאם כל האוכלוסייה מתגוננת בו בזמן, זה בעצם לטובת הפרט. ויש אפשרות אחרת, שאם ענף ספציפי, נגיד, מותקף על ידי כנימות, והוא רוצה "להזהיר" את הענף האח שלו, הדרך הכי מהירה לתקשר היא באמצעות החומרים הנדיפים.
מה בנוגע לתקשורת בין צמחים לחרקים? הרבה צמחים תלויים בחרקים כדי להמשיך להתקיים.
כן. לדוגמה, תירס, כשהוא מותקף על ידי סוג מסוים של תולעים, מפריש לאוויר ריח שמושך צרעות תוקפניות שבאות ואוכלות את התולעים. זה כמובן לא שהצמח אומר "אוי, אוכלים אותי, אני אקרא לצרעות". קרוב לוודאי שאבולוציונית מה שקרה זה שכשאוכלים את הצמח מופרש חומר מסוים לאוויר, והצרעה למדה שהריח הזה אומר שיש תולעים בסביבה. התקשורת קיימת.
***
מה לגבי תחושות של צמחים? מה הם חשים כשנוגעים בהם, כשחותכים אותם?
צריכים להבין, אמנם הצמחים חשים מגע, אבל לא כואב להם. אין להם תחושת כאב. כאב הוא סובייקטיבי, הוא תוצר של תהליכים מורכבים בקורטקס הקדמי במוח. לצמח אין סובייקטיביות ואין מוח. יתר על כן, פיזיולוגית, בגוף האדם יש חיישנים ספציפיים לכאב, שהם שונים מחיישני מגע. לצמחים אין חיישנים כאלה. ויש צמחים שרוצים שנאכל אותם, ככה הם מפזרים את הזרעים שלהם. הם לא היו רוצים שנאכל אותם אם זה היה כואב להם.
אז אפשר להגיד שהצמחים הם אולי לא קיום תבוני, אבל הם קיום מודע.
כן. בעיני רוב האנשים הצמח נתפס כלא שונה בהרבה מהאבן. זה לא נכון. מבחינת מודעות או מורכבות, זאת פשוט התאמה אחרת באבולוציה להישרדות.
אולי הם כמו חייזרים.
זה רעיון מעניין. אנחנו חוזרים לעניין של מדע בדיוני, וזה לא מקרי. הצמחים כל כך שונים מאיתנו, שאנחנו פשוט לא מסוגלים להזדהות איתם. אנחנו יכולים להזדהות עם קוף או עם הכלב שלנו, שמסתכל עלינו ומתחנן לאוכל. כבני אדם אנחנו נוטים להגדיר "אנחנו" לעומת "הם". אנחנו עושים את זה במשפחה, בחברה, באומה, בדת, בלאום. מגדירים ומפרידים. הצמח הוא באמת "הם". נשאלתי כבר כמה וכמה פעמים אם היה יכול להיות שבמקום אחר, נגיד בעוד מיליוני שנים, צמחים ילמדו לדבר כמונו. התשובה היא מובן שלא. למה? כי הם לא צריכים. זה קו אבולוציוני אחר לגמרי. באמת חייזרי. אנחנו חושבים שאנחנו טובים מהם, שהאנושות היא פסגת האבולוציה, אבל זה לא נכון. אנחנו פשוט פתרון אחד של האבולוציה.
אנחנו אופציה.
כן. ולא בהכרח האופציה הכי טובה. אבל אנחנו בהחלט האופציה היחידה שמסוגלת לשאול את עצמה שאלות כאלה.
יש בדיחה כזאת על דקארטיזם. התודעה מבדילה אותנו משאר היצורים, אבל בעצם מה שאומר לי שתודעה זה דבר טוב היא התודעה בעצמה.
בדיוק. זאת טאוטולוגיה. אנחנו חושבים שזה שאני יכול לעשות אלגברה ליניארית, זה אומר שאני יותר טוב מהצמח. לא — זה פשוט אומר שאני שונה מהצמח. לא יותר טוב, פשוט שונה.
אבל אי אפשר לשקול את האופציה הזאת כנגד אופציה אחרת.
לא. אפשר להגיד שבתקופה מסוימת זה נתן לנו יתרון ולכן שרדנו והתפתחנו. האם נוסיף לשרוד ולהתפתח גם עוד 400 אלף שנה? בכלל לא בטוח. אבל צמחים? אני בטוח שכן. יש יותר מ–200 אלף סוגי צמחים, הם חשים, לומדים ומתפתחים. יש להם את היכולת לעבור הסתגלות מאוד מהירה לסביבה. הייתי מעורב קצת במחקר שנערך כאן בארץ על שינוי אקלים — בתוך עשר שנים הצמחים שנבדקו פשוט שינו את עצמם פיזיולוגית כדי להתאים לאקלים החדש.
אם כך יכול להיות שהפתרון שלהם באמת יותר טוב. אז אשאל — מה אנחנו יכולים ללמוד מהצמחים?
הרבה. קודם כל, ברמה של מדע בסיסי והבנת החיים, למדנו מחקר הצמחים את החוקים הבסיסיים של הגנטיקה — מנדל עבד עם אפונים. חלק גדול מההבנה שלנו כיום על גנטיקה מולקולרית מתבסס על חקר צמחים. המחקר האישי שלי התעסק עם קבוצה של גנים שמאפשרת לצמח לדעת אם הוא באור או בחושך, ואיך הוא מתמודד עם הסביבה, ואז התברר שהגנים שאני גיליתי, שחשבתי שהם ייחודיים לעולם הצומח, נמצאים גם בבני אדם. להפך — גנים שחשבנו שהם אנושיים, כמו BRCA שמוטציה או שיבוש בו מובילים לסרטן השד — נמצאים אצל צמחים. אחרי הרבה שנים של מחקר גיליתי שלא רק שלצמחים יש גנים משותפים עם בני אדם, הם גם מייצרים כימיקלים שמשפיעים על בני אדם כתרופות. התחלתי לשאול את עצמי למה צמח כמו ברוקולי מייצר חומרים שנראה שיכולים לסייע במניעת סרטן.
אני מניחה שלא במחשבה עלינו.
כן, אין מה להודות להם. התברר שאם אתה לוקח את החומר הזה ושם אותו על צמח במעבדה, התאים שלו מפסיקים להתחלק. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים בתרופות לסרטן. למה הצמח עושה את זה? הוא משתמש בזה על מנת לווסת את הגידול שלו. בשנה האחרונה גילינו שכשהצמח נאכל על ידי חרק, הוא מייצר את החומר הזה ומפסיק את חלוקת התא, כלומר מפסיק לגדול כדי שיוכל להתגונן מפני החרק. כשהחרק הולך, הצמח חוזר לגדול מחדש. וכשאנחנו אוכלים את הכימיקל הזה, זה משפיע עלינו בצורה דומה והתאים מפסיקים להתחלק. זה מדהים.
מובן שחולי סרטן לא צריכים להתחיל עכשיו לאכול ברוקולי במקום הטיפול הרפואי שהם מקבלים, אבל חלק ענקי מהתרופות שלנו מקורן בצמחים. דוגמה לזה היא כל המחקר על קנבינואידים, שבא מהמריחואנה. המשמעות היא שיש חומרים בצמחים שיכולים להשפיע על המוח שלנו.
למה באמת יש בצמחים חומרים שמשפיעים על המוח שלנו?
אמנם לצמחים אין נוירונים, אבל כן יש להם צורך בתקשורת בין תאים. תקשורת בין נוירונים בבני אדם ובין תאים בצמחים מתווכת על ידי כימיקלים, נוירוטרנסמיטרים. לכן אם לצמח יש כימיקל שמווסת את הנוירוטרנסמיטרים שלו, הוא יווסת את הנוירוטרנסמיטרים שלנו, אם אנחנו אוכלים אותו. המעבר של מידע בצמח מתווך על ידי נוירוטרנסמיטר, ללא מוח וללא נוירונים.
זה כאילו מין גרסת בטא של מוח של יונקים.
זה לא בהכרח שהאחד התפתח מהשני, היה משהו מאוד מוקדם משותף ואז חל פיצול. גם בתאים הקדומים היה צריך תקשורת בין־תאית.
אז גם המוח שלנו הוא בעצם סוג של וריאציה על התקשורת הזאת.
זו הפואנטה, ומה שהכי קשה לנו להבין זה שמערכת העצבים והמוח הן אכן פתרון אבולוציוני מדהים לעיבוד מידע...
אבל לא הפתרון היחיד.
בדיוק. זו וריאציה אחת שהתאימה לנו וגם גורמת לנו להרבה נוירוזות. אולי הפתרון של הצמחים יותר טוב, כי אין להם נוירוזות?
אולי באמת.
תראי, מה הדבר היחיד בעצם שמבדיל בינינו לבין הצמחים? שנינו רואים, שנינו מריחים, שנינו מרגישים, שנינו מגיבים, לשנינו יש זיכרונות, שנינו רוצים שהצאצאים יצליחו ויפרחו, אבל רק לנו אכפת. כאילו, הצמח הוא כמו רט בטלר, הוא עושה את הכל אותו דבר, אבל frankly my dear, he doesn’t give a damn.
אתה כותב בספר שמבחינה גנטית, הצמחים מורכבים מאיתנו.
כן. הצמחים יותר מורכבים מאיתנו. זאת עובדה. לחלק גדול מהצמחים יש יותר גנים מאשר לבני אדם.
לאורז יש משהו כמו 37 אלף גנים.
יש צמחים שיש להם אפילו יותר מזה. ממש השבוע פיענחנו פה באוניברסיטה את הגנום של אם החיטה, ויש לה יותר גנים מאשר לאורז.
מה בדיוק המשמעות של המורכבות הגנטית הזאת? למה לצמחים יש כל כך הרבה גנים?
יתרון שרידותי. קחי למשל קולטני אור. לנו יש ברשתית העין ארבעה גנים לקולטני אור, בעוד שלצמח יש יותר מ–13. יש להם גן לאור אדום בעוצמה גבוהה, גן לאור אדום בעוצמה בינונית, אחד שמגיב רק לעוצמה מאוד מאוד נמוכה ועוד. הצמח חייב שתהיה לו יכולת להתאים את עצמו לסביבה כל הזמן.
בניגוד אלינו, הוא זקוק לדקויות האלה. עד כמה אנחנו חלק מהסביבה הזאת שהוא מתאים את עצמו אליה? זה קצת מתחבר לכל התיאוריות על שליטת הצמח — כמו יובל נח הררי שטוען שהחיטה בייתה אותנו.
אין פה עניין של רצון, החיטה לא בייתה אותנו. זה לא, וואו, אנחנו רוצים לשרוד, בואו נביית את האדם. באבולוציה המטרה של כל יצור היא שתהיה לו היכולת לשרוד ולהעביר את המטען הגנטי שלו הלאה. המיטוכונדריה, שהיא חלק מהתא, היתה פעם חיידק שעבר אנדו סימביוזה ונכנס לתוך התאים שלנו. זה איפשר לחיידק הזה לכבוש את העולם, אבל הוא ויתר על העצמאות שלו. אותו דבר בביות — החיטה כבשה את העולם, אבל היא תלויה בנו על מנת לשרוד. אם בני האדם ייכחדו, החיטה והכלבים לא ישרדו.
***
האם האופן שבו אתה תופס את המציאות השתנה בעקבות הידע שלך על הצמחים? אני מנחשת שכן. שהמציאות שלך עשירה יותר.
תראי, אני לא דתי ואני לא מאמין במיסטיקה, ואני לא רוצה להישמע כמו מישהו כזה, אבל ההבנה של הדמיון בין הצמחים לבין החיות גורמת לי לחוש הערכה מאוד עמוקה לאחדות של הטבע. העובדה שעקרונות ביולוגיים, מנגנונים וגנים משותפים לוורדים ולהומו־סאפיינס עוזרת לי להעריך גם כמה מדהימה האבולוציה, וברמה הפילוסופית, לשאול את עצמי מה בעצם מגדיר בן אדם.
למה בכלל התחלת להתעניין בצמחים?
ב–1982 הייתי בשנת שירות בקיבוץ קטורה. הייתי נהג טרקטור בשדות אספסת, וכמו כל בחור יהודי אמריקאי שאבא שלו רופא, הייתי משוכנע שאני הולך בכלל להיות רופא. לא הבנתי כלום בחקלאות או בצמחים, אבל שמתי לב שאספסת גדלה בחזרה כשגוזמים אותה, אבל חיטה לא. אמרתי לעצמי, אם נוכל להבין למה אספסת גדלה בחזרה ולהכניס איכשהו את התכונה הזאת לחיטה, נוכל להאכיל את כל העולם.
תחשבי, אנחנו לובשים צמחים, אנחנו שותים ואוכלים צמחים, שנינו יושבים עכשיו על צמחים, אנחנו לוקחים תרופות שעשויות מצמחים — אנחנו נושמים חמצן, שזה תוצר צמחי. בעצם, החיים שלנו לגמרי תלויים בצמחים. הצמחים יכולים להסתדר היטב בלעדינו, אבל אנחנו תלויים בהם ואנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו. אנחנו, כחברה, איבדנו את הצמחים.
מה זאת אומרת?
אנחנו חושבים שלא צריך ללמוד עליהם. מעדיפים את חקר הסרטן וחקר המוח. אבל אם לא נשים דגש על הוראת הצמחים ומחקר הצמחים, לפחות באותו היקף של מחקר הסרטן והמוח, נמצא את עצמנו בבעיה גדולה. בשנה שבה נולדתי היו שלושה מיליארד איש בעולם, היום יש בו כבר מעל לשבעה מיליארד.
והצפי הוא תשעה עד 2050.
נכון, ובה בעת, ככל שיש יותר אנשים יש פחות אדמה פנויה לחקלאות. איך יהיה לנו מספיק אוכל בעולם ב–2050, באקלים שמשתנה כל הזמן? החקלאות הקיימת הצליחה להאכיל את העולם, במחיר של נזקים סביבתיים עצומים, היא לא בת קיימא. אם לא נבין איך צמחים חשים את הסביבה ומגיבים, או עוברים אדפטציות, כדי להטמיע את המידע הזה בחקלאות, נמצא את עצמנו בבעיה גדולה. בסין כמעט 50% מהתקציב הממשלתי למלגות הולך למדעי הצמח, כי הם מבינים את הערך העצום של זה. אצלנו זה נחשב לא מספיק סקסי. ב–2003 אני, כמו כולם, בירכתי על פענוח הגנום האנושי. אבל מה שהיה חשוב בעיני זה שהפענוח נתן לנו את הכלים הטכנולוגיים לפענח את הגנום הצמחי.
עם כל הכבוד לסרטן ולאלצהיימר, מחלות שלצערי אני מכיר היטב, לרוב בני האדם לא אכפת מאלצהיימר או מסרטן, כי הם לא בכלל לא מגיעים לגיל הרלוונטי. הם פשוט רוצים לאכול.
פרופ' דני חיימוביץ: החיים שלנו תלויים בצמחים — אבל אנחנו לוקחים אותם כמובן מאליו
