נק' מוניטין:
13,204
- Home sweet home ;)
SERM (Selective Estrogen Receptor Modulator) הן תרופות המשמשות כאגוניסטים/אנטגוניסטים ברצפטור האסטרוגני. התרופות האלה משמשות בסייקלים על-מנת לחסום השפעה אסטרוגנית של סטרואידים אנבוליים ו/או לגרות התחלת ההפרשה של טסטוסטרון טבעי לאחר סייקל. דוגמאות ידועות ל-SERM הם טמוקסיפן (נולבדקס) וכלומיפן (כלומיד).
התרופות האלה עובדות ברמת רצפטור האסטרוגן על-מנת לחסום את השפעת האסטרוגן באזורים מסויימים של הגוף (כמו למשל מערכת העצבים המרכזית או השד) בעוד באזורים אחרים של הגוף (כבד, עצם) הם משמשים כאסטרוגנים אקטיביים.
האופי האנטגוניסטי בריקמת השד הופך אותם לטיפול יעיל בג'ינו המהווה תוצאה של שימוש בסטרואידים בעוד בהיפוטלמוס ההשפעה האנטי-אסטרוגנית משמשת לחסימת האפקט המדכא של אסטרגן על ייצור הגונדוטרופין LH (ולכן ייצור טסט טבעי).
לאחרונה החלו לחקור את השימוש ב-SERM כאלטרנטיבה ל-TRT. באמת SERM מסוגלים להעלות הפרשת הטסט הטבעי אצל אותם אלה שרמת הטסט שלהם מתחת לנורמה. אלא שמחקרים גם מראים שעל-אף העלייה ברמות הטסט הנמדדות החוויה הסובייקטיבית המתארים אותם משתמשים אינה דומה לזו המתקבלת ע"י השגת רמות זהות באמצעות זריקת טסטוסטרון למשל.
הסיבה לכך אינה מובנת במלואה אולם קיימות מספר סברות. אחת מהן קשורה בעובדה ש-SERM כאמור מהווה אנטגוניסט לאסטרוגן במוח וידוע כיום שחלק גדול מההשפעות החיוביות של טסט על הליבידו הן תוצאה של המרה מקומית (במערכת העצבים המרכזית)ל-DHT ואסטרוגן. חסימת השפעת האסטרוגן באזורים אלה במוח ממסכת את ההשפעה החווייתית שהיינו מצפים לה מעליית טסטוסטרון.
רבים מאיתנו חווים בסייקל עלייה מאסיבית של נוזלים. לעיתים בסייקלי מסה גם עלייה מסויימת בשומן. והחשש מהופעת השפעות אסטרוגניות שליליות מביא באחרונה להצעות להוסיף SERM כאמצעי מניעה להופעת ג'ינו למשל כתוצאה מאותו עליית נוזלים מאסיבית. מעבר לאותם השפעות לא חיוביות במהלך עליית הטסט שהזכרתי בפיסקה הקודמת השימוש ב-SERM יפגע מאוד בתוצאות הסייקל.
טמוקסיפן בפרט ו-SERMs בכלל מהווים אגוניסטים בכבד. ז"א אומרת שהם מהווים ממש אסטרוגן פעיל בכבד ויש לכך מספר השפעות שליליות. בראש ובראשונה הם מקדמים באופן מאוד משמעותי ייצור של SHBG, אותו חלבון שנע בדם, ניקשר באופן בלתי הפיך לטסטוסטרון והופך אותו לבלתי פעיל. ז"א אומרת שעל אף שהטסטוסטרון טוטטאל בשמיים, זה החופשי לנוע בדם עלול להיות נמוך למדי.
עוד השפעה שלילית ישירה של היותם של SERM אגוניסטים (אסטרוגנים פעילים) בכבד הוא דיכוי ייצורו של IGF-1, הורמון המיוצר בכבד בהשפעתו של הורמון גדילה, מאוד אנבולי.שאחראי על לא מעט מיכולות שינוי הרכב משקל הגוף (Body Composition) שנתגלו במחקרים בהם נעשה שימוש במתן טסט ממקור חיצוני (שהראה עלייה חדה בייצור IGF-1) גם ללא אימון. במחקר שנערך לאחרונה נראה ששימוש בטמוקסיפן העלה רמות טסט ו-LH כמצופה אך דיכה מאוד רמות IGF-1.
http://press.endocrine.org/doi/full/10.1210/jc.2011-3347
מחקרים דומים הראו ששימוש ב-AI לא הביא לאותו דיכוי ולעיתים אף ההפך מכך (לטרו למשל).
מכאן ששימוש ב-SERM צריך להיות מוגבל בשימושו רק לשלב ה-PCT, כשהשימוש המהלך סייקל הוא רק כאשר סימני ניצני הג'ינו ברורים כך שהטיפול בהם עולה על השאיפה בשימור רווחי הסייקל כמובן.
כאשר קיים חשש מהותי מעליית נוזלים מאסיבית או כאשר הופעת תופעות אסטרוגניות היא בלתי נמנעת עקב מינונים גבוהים נניח (ועל כן המרה מוגברת) רצוי לשקול שימוש ב-AI כארימידקס ובמינון הנמוך ביותר המאפשר הימנעות מתופעות שכאלה.
התרופות האלה עובדות ברמת רצפטור האסטרוגן על-מנת לחסום את השפעת האסטרוגן באזורים מסויימים של הגוף (כמו למשל מערכת העצבים המרכזית או השד) בעוד באזורים אחרים של הגוף (כבד, עצם) הם משמשים כאסטרוגנים אקטיביים.
האופי האנטגוניסטי בריקמת השד הופך אותם לטיפול יעיל בג'ינו המהווה תוצאה של שימוש בסטרואידים בעוד בהיפוטלמוס ההשפעה האנטי-אסטרוגנית משמשת לחסימת האפקט המדכא של אסטרגן על ייצור הגונדוטרופין LH (ולכן ייצור טסט טבעי).
לאחרונה החלו לחקור את השימוש ב-SERM כאלטרנטיבה ל-TRT. באמת SERM מסוגלים להעלות הפרשת הטסט הטבעי אצל אותם אלה שרמת הטסט שלהם מתחת לנורמה. אלא שמחקרים גם מראים שעל-אף העלייה ברמות הטסט הנמדדות החוויה הסובייקטיבית המתארים אותם משתמשים אינה דומה לזו המתקבלת ע"י השגת רמות זהות באמצעות זריקת טסטוסטרון למשל.
הסיבה לכך אינה מובנת במלואה אולם קיימות מספר סברות. אחת מהן קשורה בעובדה ש-SERM כאמור מהווה אנטגוניסט לאסטרוגן במוח וידוע כיום שחלק גדול מההשפעות החיוביות של טסט על הליבידו הן תוצאה של המרה מקומית (במערכת העצבים המרכזית)ל-DHT ואסטרוגן. חסימת השפעת האסטרוגן באזורים אלה במוח ממסכת את ההשפעה החווייתית שהיינו מצפים לה מעליית טסטוסטרון.
רבים מאיתנו חווים בסייקל עלייה מאסיבית של נוזלים. לעיתים בסייקלי מסה גם עלייה מסויימת בשומן. והחשש מהופעת השפעות אסטרוגניות שליליות מביא באחרונה להצעות להוסיף SERM כאמצעי מניעה להופעת ג'ינו למשל כתוצאה מאותו עליית נוזלים מאסיבית. מעבר לאותם השפעות לא חיוביות במהלך עליית הטסט שהזכרתי בפיסקה הקודמת השימוש ב-SERM יפגע מאוד בתוצאות הסייקל.
טמוקסיפן בפרט ו-SERMs בכלל מהווים אגוניסטים בכבד. ז"א אומרת שהם מהווים ממש אסטרוגן פעיל בכבד ויש לכך מספר השפעות שליליות. בראש ובראשונה הם מקדמים באופן מאוד משמעותי ייצור של SHBG, אותו חלבון שנע בדם, ניקשר באופן בלתי הפיך לטסטוסטרון והופך אותו לבלתי פעיל. ז"א אומרת שעל אף שהטסטוסטרון טוטטאל בשמיים, זה החופשי לנוע בדם עלול להיות נמוך למדי.
עוד השפעה שלילית ישירה של היותם של SERM אגוניסטים (אסטרוגנים פעילים) בכבד הוא דיכוי ייצורו של IGF-1, הורמון המיוצר בכבד בהשפעתו של הורמון גדילה, מאוד אנבולי.שאחראי על לא מעט מיכולות שינוי הרכב משקל הגוף (Body Composition) שנתגלו במחקרים בהם נעשה שימוש במתן טסט ממקור חיצוני (שהראה עלייה חדה בייצור IGF-1) גם ללא אימון. במחקר שנערך לאחרונה נראה ששימוש בטמוקסיפן העלה רמות טסט ו-LH כמצופה אך דיכה מאוד רמות IGF-1.
http://press.endocrine.org/doi/full/10.1210/jc.2011-3347
מחקרים דומים הראו ששימוש ב-AI לא הביא לאותו דיכוי ולעיתים אף ההפך מכך (לטרו למשל).
מכאן ששימוש ב-SERM צריך להיות מוגבל בשימושו רק לשלב ה-PCT, כשהשימוש המהלך סייקל הוא רק כאשר סימני ניצני הג'ינו ברורים כך שהטיפול בהם עולה על השאיפה בשימור רווחי הסייקל כמובן.
כאשר קיים חשש מהותי מעליית נוזלים מאסיבית או כאשר הופעת תופעות אסטרוגניות היא בלתי נמנעת עקב מינונים גבוהים נניח (ועל כן המרה מוגברת) רצוי לשקול שימוש ב-AI כארימידקס ובמינון הנמוך ביותר המאפשר הימנעות מתופעות שכאלה.
