אדם א': ישן גג 4-5 שעות בלילה, אוכל זבל באופן קבוע (אבל עדיין צריכה קלורית סבירה, נניח בצבא), לא שותה מספיק מים, אבל מתאמן מדהים. אדם ב': ישן 9-10 שעות כל לילה, תזונה הכי קרובה למושלמת, אבל מתאמן רק סביר. שניהם הולכים לאותו מכון, 3-4 פעמים כל שבוע. אותו גובה-משקל, ואותה נקודת פתיחה. אם נתעלם ממשתנים כמו גנטיקה שאנחנו לא יודעים, תיאורטית מי לדעתכם 'אמור' לראות תוצאות טובות יותר? (מבחינת פיתוח גוף)
באמת יש סתירה מסוימת אבל יש את הפריקים האלה שעדיין בקושי מקפידים. אבל בוא לפחות נצא מנקודת הנחה שהוא מתאמן הרבה יותר טוב מאדם ב' לגבי הגנטיקה שכחתי להוסיף, ערכתי
אי אפשר באמת לענות על זה, אבל אם אני זורם איתך, הראשון אמרת צבא, כנראה זה בחור צעיר ובריא, ובהנחה ש׳צריכה קלורית סבירה׳ זה פלוס קלורי קל / ניטרלי עם כמות נורמטיבית של חלבון מה שלא אמרת זה למשך כמה זמן מושכים את המצב הזה
תכנון נכון וטכניקה יעילה לעומת תכנון לא נכון וטכניקה לא יעילה ואפשר לומר שהוא מתכנן נכון בהתאם להתאוששות שלו, לעומת השני שפחות מבין מה עושה במכון, אבל כן נותן חשיבות רבה לשאר הדברים.
מחזק. לדעתי בהתחלה הראשון חד משמעית יעקוף אותו, אבל בסופו של דבר כשהם יצאו מהתקדמות של מתחיל ויהיו בשלב בינוני השני יעקוף ויתקדם מאוד לאט, והראשון יתקע לגמרי.
מצב קבוע. זה כביכול אורח החיים שלהם. אותו גיל ומצב בריאותי כמובן. כן בדיוק, הרי בלי זה כנראה מלכתחילה בלתי אפשרי להפוך למתאמן מדהים. חלבון סביר, קלוריות סביר, אבל לא עקבי, לא מקפיד (על שום דבר שהוא לא ביצועי טופ באימונים עצמם) וגם אוכל זבל בקביעות.
אפשר בתנאים שלו למצוא מצבים שכל אחד עלול בתיאוריה ביקום אחר להתקדם יותר מהשני מה בפועל יקבע את זה? גנטיקה
התקדמות באימונים זה לא תמיד מדע מדויק לכל אחד. בגלל זה קשה או אי אפשר לענות על השאלה הזאת לפי הנתונים שהבאת. יש כללים מסוימים. לדוגמה: בשביל לעלות במסת גוף רזה צריך להיות בפלוס קלורי. מצד שני, איך אתה מגדיר התקדמות? עליה במשקלי עבודה? עליה במשקל גוף? מה זה חלבון סביר? צריך מספיק חלבון, ומספיק קלוריות. כמה בדיוק? זה אינדיבידואלי (גנטיקה) לרוב יש נוסחה מסוימת שעובדת על כמעט כל האנשים. חלק זה יפול בדיוק, וחלק יצטרכו קצת יותר ממה שכתוב על הנייר עוד כלל: אפשר להתקדם במשקלי עבודה במאזן קלורי ניטרלי (מה שאתה קורא ׳סביר׳?) ועם 4-5 שעות שינה ועם תכנית בסיסית. לכמה זמן... לא יודע, זה משתנה בין אחד לאחד. מתישהו אם אתה במחסור מצטבר קיצוני של שינה אתה תפסיק להתקדם ותתחיל להתעייף. דוגמה קיצונית תהיה יוסיין בולט, פתח את היוטיוב ותסתכל עליו רץ. יש אנשים שגם אם הם ישנו הכי טוב שלהם, יאכלו בצורה מושלמת, יתאמנו בדיוק כמו שצריך... כנראה שבחיים לא יעקפו אותו.
מדובר על השוואה בין השניים, ומנסיון אישי, ומראייה שלי, קיימת עדיפות מסוימת לתכנון נכון וטכניקה יעילה לעומת דאגה להתאוששות.
הברווזון קולע בדיוק לשאלה שלי. אני מדבר על הtype of guy שלא הכי מבין מה הוא עושה במכון למרות שהוא מתאמן 4 פעמים כל שבוע, אבל מצד שני עושה כל דבר אחר שהוא לא אימונים בצורה הרבה הרבה יותר טובה מאדם א'. ואני מסכים שבעקרון טכניקה+תכנון+ביצועים ׳מדהימים׳ כנראה עדיפים על מישהו שיעשה את הדברים האחרים בצורה הכי קרובה למושלמת אבל רק בינוני באימונים עצמם.
@Whale אם הגנטיקה היא החותמת ל״גבול״ מסוים לגוף אז אנחנו מתאמנים כדי ״לשבור״ אותה או להביא אותה למקסימום? והאם בכלל יש תקרה מסוימת לגנטיקה? אפשר לנסות עד מחר להיות מישו שבכלל אי אפשר להיות? תודה
אז יכולת לשאול את זה בצורה יותר פשוטה - תכנון נכון של תזונה ואימונים וטכניקה יעילה לעומת דאגה להתאוששות כל שאר הנתונים שנועדו להמחיש לקחו את השאלה לכיוון של גנטיקה, ובגלל זה קיבלת את התשובות האלה עם הגנטיקה והתשובה היא אותה תשובה. לאורך זמן, הבדליים גנטיים כמו איכות שינה, רמת הורמונים, פקטורים גנטיים כאלו ואחרים ישפיעו הדוגמה הכי קלה להבנה היא שיש אנשים מסוימים שיכולים לישון 5 שעות למשך תקופה ארוכה ולהרגיש מצוין, ויש כאלה שירגישו כאילו דרסה אותם משאית יש כאלה שמספיק להם גירוי קל על מנת לעלות במסת שריר, ויש כאלה שצריכים להפיק אותו בדרכים יותר מורכבות התשובה הפרקטית היא שאדם א׳ ואדם ב׳ צריכים לעשות את מה שעובד להם הכי טוב.
ברמה הפרקטית עוד מונח שמתאמנים משתמשים בו להצדיק את החוסר יכולת שלהם בפועל, מתייחס לשוני בין מתאמן למתאמן בתגובה לאימונים. כאלו מגיבים פחות, יותר צריכים יותר שינה, וכו' כנראה שיש, פיל היט' לא תהיה מקריאטין בלבד, וכמו כן השחיף במכון לא יהיה כמוהו על גרמים של חומר. מנגד אבל שיאי עולם של 50 שנה אחורה הם לא קרובים אפילו למה שהיום. תקרת הזכוכית תמיד נשברת. רק מראה כמה הכל פסיכולוגי.
