-אף משקולן לא מושך את המוט רחוק מהגוף שלו (אלא אם הוא עושה את זה בכוונה, כחלק מתרגיל עזר), כי כלל האצבע ב"משיכה הראשונה" (מהרצפה, ועד שהמוט עובר את הברך) הוא שהכתפיים ממוקמות מעבר למוט (או לכל הפחות" ממש מעליו"). השלב הזה הוא בדרך כלל מאוד "Leg Press"-י: האגן והמוט עולים באותה המהירות, ללא (או כמעט ללא) שינוי בזווית הגב. הגג עצמו מוחזק מתוח, אפילו בקשת (למעט, אולי, אנשים סופר גדולים, שלהם יש פחות ברירות), והכתפיים מסובבות לפנים. (קיו מקובל: "מרפקים לצדדים").
משם (השלב הבא, "משיכה שנייה") - יש דרכים שונות (פר אסכולה) איך לעשות את זה (ממשיכים למשוך יותר גבוה? כמה אחורה הולכות הברכיים? באיזה שלב הגב מתחיל להתרומם?), אבל המטרה המשותפת של כולן היא להכין אותך לקראת ה-"פיצוץ".
בניגוד לדדליפט, שמסתיים בנעילה של האגן, כאשר המוט מעל לברך - בהרמת משקולות: מטרת המשיכה היא להביא אותך לשלב של ה"פיצוץ", כאשר אתה מוכן "באופן אופטימלי" לשגר את המוט למעלה. זה הופך את התנועה עד לשלב ההוא לשונה מדדליפט קונבנציונלי, וגם את ההמשך משם (סיום המשיכה; שיגור המוט מעלה) לשונה מהותית מהסיום של דדליפט קונבנציונלי (שם ההמסטרינגס מיושרים ו"טעונים", והאגן נע קדימה לנעילה... בעוד שבוויטליפטינג - זה דפוס התנועה שיגרום לך לסיים משיכה "אחורה, עם הגב", או "להעיף אותו קדימה עם האגן", במקום שתהיה מוכן תחתיו, להתיישרות מעלה. *אם תצפה בסרטונים - תראה שבמהלך המשיכה השנייה משקולנים מכופפים את הברכיים, על מנת להכנס "מתחת למוט" במנח שיעזור להם לשגר אותו למעלה, עם הקוואדס, כשהם "מתפוצצים").
-----
מה שאתה מתאר לגבי היכולת להביא את המוט ל"פיק" זו בדיוק תולדה של זה. אם התנועה שלך היא "דדליפטית", והמנח של הגוף שלך בשלב הפיצוץ הוא "דדליפטי" - אז ה"פיצוץ" שלך יעיף את המוט קדימה, ויגרום לו לעלות בקשת, ופתאום הכל "מוזר" לך.
-----
בפחות מילים: התנועה שלך גורמת לך להעיף את המוט קדימה, ולסיים למשוך אותו רחוק מהגוף.
(או: "להתפוצץ" מוקדם מדי, מה שגם גורם לאותן הבעיות: תצפה ב-0:55 בסרטון השני שלך בהילוך איטי).
בנוסף, יש ניואנסים של מתי אתה "הופך מרפקים", פתיחת רוחב פיסוק בקבלת המוט, ההתנדנדות שלך אחורה על העקבים... אבל כשהתנועה מלכתחילה לא טובה, אז דבר מוביל לדבר.
-אם אתה עושה פאוור קלין כי זה חלק מתכנית - אז אפשר לנסות לחשוב מה החשיבות שלו בתכנית, ולמצוא תרגיל נוח יותר, שממלא את אותה הפואנטה, מבלי להגביל אותך על מורכבות טכנית.
(למשל: אם פאוור קלין אמור להיות תחליף קל לדדליפט, אז אפשר להתאים בתכנית דדליפט במשקל קל, או מדפיציט; אם פאוור קלין נועד להיות תרגיל של "Power", אז יש דדליפט עם עצירה, או פאוור שראגס עם טראפ בר)...
-אם אתה עושה פאוור קלין כי זה מעניין אותך - אז שווה למצוא מאמן וויטליפטינג, שיידע להדריך אותך כמו שצריך, כי מה שאתה עושה כרגע יפסיק לעבוד בקרוב, כשהכוח שלך לא יוכל לפצות על הטכניקה שלך.
בהצלחה!
לחץ כדי להרחיב...